| | | לקוראים שלום, בפרוס השנה החדשה שלוחה לכולכם ברכת שנה טובה ויצירתית. זה גם מה שאנו מאחלים לעצמנו כאן, הכותבים והעורכים את האיגרת השלישית של בית לעברית. זו גם הסיבה שאנו מקדישים את האיגרת לחודש תשרי וחגיו. ויש לנו על מה לחגוג. למעלה מ־2,000 שוחרי השפה העברית, בוגרי בית הספר "חביב" ויקירי בית לעברית פתחו את איגרת המידע השנייה, שנשלחה אליהם בחודש תמוז. לא שיערנו שמספר רב כל כך של נמענים יקראו את האיגרת. יתר על כן, זוהי עלייה מטאורית של כ־600 קוראים, שהצטרפו מאז נשלחה איגרת הבכורה, בערב פסח האחרון. התגובות החיוביות וההיענות המפתיעה של רבים כל כך לערכי השפה העברית ולתרבותה, מחממים את הלב. אבל לא רק. הם גם מחזקים את ידינו לקראת השנה החדשה ומעניקים משנה תוקף לפתיחתו המיועדת של בית לעברית, ההולך ונבנה במתחם בית הספר "חביב" בראשון לציון. היכל מפואר, שבו נתבונן ונתענג על אוצרות הזהב של תרבות השפה העברית לדורותיה. לא רק על מקורותיה הנפתלים, אלא גם על התחדשותה להווה עשיר ולעתיד עתיר יצירה והשראה. מאחלים לכולכם שנה טובה! המערכת | | | | ראש השנה הוא מועד מתאים לעסוק בלוח השנה העברי וללמוד מעט על מקורם של שמות חודשי השנה. לוח השנה העברי הובא לישראל על ידי גולי בבל, ומקורם של שמות החודשים בשפות השמיות הקדומות: אכדית, אשורית ובבלית. נתאר כאן בקצרה את שמות חמשת החודשים הראשונים בשנה העברית ואת משמעויותיהם: שם החודש תִּשְׁרֵי, מאכדית תשְׁריתוּ, פירושו "ראשית". בערבית נקרא החודש תִשְרִי. שם החודש חֶשְׁוָן, או בשמו המלא בפי חז"ל מרחשוון, מקורו, ככל הנראה, במילה הבבלית וַרְחֻ־שְׁמָן, שפירושה: וַרְחֻ = יֶרַח, חודש; שְׁמָן = שמיני. האותיות ו' ומ' נהגות בעזרת השפתיים, ופעמיים באותה מילה התחלפו זו בזו: וַרְחֻ־שְׁמָן הפכה למרחשוון, שפירושו "החודש השמיני". בערבית נקרא החודש חַשְוַאן או מַרְחַשְוַאן.
שם החודש כִּסְלֵו מקורו במילה האשורית כִּיְסְלַמוֹ (גם כאן התחלפה האות מ' באות ו'), שפירושה "שמן", "עבה", כלומר, מבורך בעבים (הלוא הם עננים) ובגשמים. בערבית נקרא החודש כַּסְלוּ. שם החודש טֵבֵת מקורו במילה טֵבֵּתוּ, מהניב הבבלי של השפה האכדית, ופירושו טָבַע (לטבוע). בחודש זה, בעקבות הגשמים, נעשית האדמה בוצית וטובענית. בערבית נקרא החודש טִיבִּית. שם החודש שְׁבָט מקורו בשבטוּ האכדית, שפירושה לחבוט/להכות/להצליף (זוכרים את "חושך שבטו" בספר משלי?). נראה שמקור השם הוא ברוח החזקה המכה בכול ובמתקפות "השדים והמחלות", שהיו מתפרצות בעונת החורף. בערבית נקרא החודש שַבַּאט.
| | | | | | | | על הסמל של "סוכת שלום" מורן שוב, אוצרת בית לעברית
סוכה (פרגולה) פורחת וירוקה תקיף את מתחם בית לעברית, שישב בתוך גן ציבורי רחב ידיים. מגוון צמחים מטפסים, הפורחים בשלל צבעים בהתאם לעונות השנה, יקבלו את פניהם של הנכנסים אל הגן. שפעת הצמחים תזמין את הציבור לשהות בסוכה ולטייל לכל אורכה. באחדות מפינות הסוכה תתקיימנה התכנסויות קאמריות של לימוד, קריאה, האזנה, מנוחה, משחק ועוד. על הסמל של "סוכת שלום" ועל הקשר שבין סוכה להכנסת אורחים. הסוכה המקראית היא מבנה ארעי, פשוט וצנוע: ארבע פינות, שלושה או ארבעה קירות העשויים בד או ענפים, וסכך לשמיים. הסוכה פתוחה ואין בה דלת. כלומר, מעצם הווייתה היא מזמינה אורחים. היושבים בה מתמזגים עם הטבע, עם אורותיו, ריחותיו, צליליו; הם מתמזגים עם הסובב אותם ואינם מנותקים ונבדלים לעצמם. החלל הפנימי של הסוכה מצומצם ואחדותי - אין בו חדרים, אין בו קירות, כל הנוכחים יושבים מאוחדים במחיצה אחת. שלא כמו מבצר או ארמון (או מקלט או חדר אטום), שמגנים על היושבים בם ומספקים ביטחון, הסוכה אינה מספקת הגנה. לכן אפשר לשבת בה בביטחון ובשקט ולקבל כל אורח רק בימים טובים, ימים אידיליים, ימים של שלום. בתרשים - מגוון אפשרויות תחת הסוכה ההיקפית: טיול, ישיבה, מנוחה, קריאה, האזנה, משחק ועוד | | | | היו זמנים גלויות "שנה טובה" | | | | | | | | | | | | שורות אחדות על הברכה "אַהְלַן וַסַהְלָן", שמובנה "ברוכים הבאים": "אהל" בערבית היא "משפחה", ו"סהל" פירושה מישור או עמק פורה־שדות, וגם "קל". הברכה "אהלן וסהלן" מקבלת את הבאים אל חיק המשפחה ואל שדותיה בקלות ובאהדה. גם בעברית מקראית "אָהֳלִי" פירושו "בני ביתי", "משפחתי". ברוכים הבאים!
עוד על העברית והערבית כשפות שמיות אחיות, ועל מילים בעברית שמקורן ערבי תוכלו לקרוא באתר השפה העברית. | | | |
ראשון חביב
למדתם ב"חביב"? לימדתם ב"חביב"?
בית לעברית ובית הספר "חביב" קורא לכם להצטרף לארגון הבוגרים של בית הספר העממי העברי הראשון.
להצטרפות לארגון אנא מלאו פרטיכם בקישור.
עד כה, בשנה של פעילות, נרשמו לארגון 1,770 בוגרים.
אתם מוזמנים להיכנס לדף
הפייסבוק של בית לעברית
| | | | | | "סליחות", זיכרון ילדות קובי גינדי, מתוך המופע האישי "שלווה", יוני 2009
"סליחות! סליחות!... קומו, עורו לתפילת הסליחות!... אחינו בית ישראל, עורו, התעוררו לעבודת הבורא. סליחות! סליחות!..." השעה שלוש בלילה... אני ילד בן 11, שומע, כמו מתוך שינה, את הקריאה של השמש, ואני קופץ מהמיטה החמה ורץ לבית הכנסת, שנמצא ממש צמוד לבית המגורים שלנו, לתפילת הסליחות. וגם אם השעה שלוש בלילה, הרי ברחוב שלנו יש כבר תנועה לא קטנה של אנשים, וכולם אצים־רצים לבתי הכנסת, לאמירת הסליחות. אחרי הכול, הרחוב שלנו, רחוב נחמה, הוא "הרחוב של בתי הכנסת". כי ברחוב הקטן שלנו מתנשא בראש הגבעה "בית הכנסת הגדול", ומתחתיו "בית הכנסת של הפועלים", ובהמשך הרחוב – בית הכנסת הספרדי "שבת אחים", שנוסד על ידי עולי העיר דמשק. ובית הכנסת "שלנו", הנמצא בצמוד לבית הוריי, הוא בית הכנסת "אברהם אבינו", שנוסד על ידי העולים מחאלב שבסוריה, שהגיעו למושבה ראשון לציון בשנות ה־30. ומולו, בית הכנסת "גודעי" של התימנים.
ועל אלה, אבא היה אומר "אשריהם ישראל", איש־איש ונוסח התפילה שלו. וכך אני קם בלילה ורץ לתפילה, וזאת במשך למעלה מחודש ימים! כי אצלנו, הספרדים, אומרים את תפילת הסליחות 40 יום, מא' דראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. לא כמו אצל אחינו, האשכנזים, עשרה ימים...וזהו... ועל מה אני, הילד הקטן, רץ לילה־לילה לתפילת הסליחות? האם כדי לבקש "מחילה, סליחה וכפרה" על עוונות ופשעים וחטאים, שחלילה "חטאתי, עוויתי ופשעתי"? האמת, לא ממש... אני רץ לבית הכנסת כדי לשיר את התפילות ואת הניגונים הנהדרים. איזה כיף לשיר עם כל המתפללים את "אדון הסליחות" ועוד פיוטי תפילה וניגונים נפלאים. אבל, בעיקר, אני רץ לבית הכנסת כדי לקבל הזדמנות לסלסל בקול הצייצני שלי, וגם "לחטוף" מאיזה ילד אחר מהשכונה איזשהו סולו, למשל את "בזוכרי על משכבי". בשביל סולו כזה שווה להתעורר כל כך מוקדם, לא?
בתצלום: חגיגות שמחת תורה בבית הכנסת "אברהם אבינו" ברחוב נחמה, ראשון לציון, בשנת 1960 לערך.
מניף את ספר התורה – יצחק שמואל פרנקו ז"ל; קובי גינדי, מנגן באקורדיון; עוד בתצלום: גבאי בית הכנסת עובדיה פרנקו ז"ל (חובש מגבעת לבנה מימין); משה גינדי ומשה אבירם במרכז, יהושע סלמה (חובש מגבעת לבנה משמאל), והיתר – מתפללי בית הכנסת "אברהם אבינו".
| | | | "ארבעה ראשי שנים הם"
יזהר סייבי כאשר התיישב עם ישראל בארצו והחל לעבד את האדמה, נחקקו מצוות שהיו קשורות בנוהלי העבודה החקלאית. בנוסף, היה צורך לתחום ולקבוע זמנים לקיום המצוות. וכך, מכורח הנסיבות, נוצרו ונקבעו ארבעה ראשי שנה: שלושה הקשורים בעבודת האדמה ואחד בשלטון ובחיי היום־יום של האדם.
ראש השנה הראשון - א' בניסן
זמן יציאת מצרים והולדת עם ישראל.
"החודש הזה לכם ראש חודשים. ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב, א-ב).
מכאן נגזרה גם הספירה לשנות שלטון המלך. היו אף מי שרצו להתחיל ולספור כך את שנות מדינתנו המתחדשת. היו זמנים שבהם הכתובה שהגיש החתן לכלה נחתמה בליל החתונה כאילו חל ראש השנה בא' ניסן ומתאריך זה מנו את תאריך החתימה.
ראש השנה השני - א' באלול
ראש השנה למעשר בהמה.
כדי להפריש מעשר מכל הבקר, הצאן ומשק החי, היה צורך לקבוע תחילת שנה וסיום שנה לספירת הלידות במשק החי. מאלה היה צריך להביא מעשר לבית המקדש או להעלות קורבן.
ראש השנה השלישי - א' בתשרי
על פי המסורת, יום זה מסמל את בריאת העולם ולכן נקבע כתאריך לחישוב הספירה של שנת השמיטה ושנת היובל.
ראש השנה הרביעי - א' בשבט/ט"ו בשבט
על פי ההלכה, זו תחילת המניין של שנת האילן ושל פרי האילן. ראש השנה הרביעי משמש לצורך קביעת הביכורים, תרומות, מעשר ראשון ושני, מעשר עני ושביעית.
הייתה מחלוקת בקביעת התאריך המדויק: בית שמאי מנו מתאריך א' בשבט ואילו בית הלל מנו מט"ו בשבט.
וכל אלה הם רק אפס־קצהו של מצבור ההלכות והפרשנויות על "ארבעת ראשי שנים הם".
| | | | | | אתם מוזמנים לקרוא כתבה שהתפרסמה בגיליון מספר 5 של מגזין רשויות, שהוקדש לאיכות הסביבה ולקיימות. שם סיפרנו לעורכת ענת מנדיל על הקמת בית לעברית כמרכז תרבות ייחודי מסוגו. | | | שמרו את התאריך יום שני, 8.10.18, כ"ט בתשרי תשע"ט ערב בוגרים כותבים חמישה בוגרים ותיקים של בית ספר "חביב" יספרו על כתיבתם ועל ספריהם: פרופ' בת ציון עראקי-קלורמן, פרופ' ארנון סופר, פרופ' דני כספי, עו"ד רמי דמארי, תא"ל (מיל') עזריאל נבו על מקום האירוע תצא הודעה נפרדת | | | |
