אנו במידעון החמישי לתקופת המלחמה. לא שיערנו שנגיע לכך. חומרים אקטואליים רבים מגיעים אלינו, בעיקר על מעשי התנדבות של חברינו מהעמותה בעת הזו, אבל גם מאמרים וכתבות אחרות, הקשורות בדרך זו או אחרת למלחמה, כמו במידעון הנוכחי, בו נקרא על נושא הדוברות והפרשנות בשעות חרום, או טור של מחשבות על התשובה "הכל בסדר", שרובנו משיבים, כששואלים אותנו, מה נשמע?. כאמור, מופיעים כאן סיפורים ודווחים על יוזמות ותושיות של מתנדבים, הפעם מרמת גן - גבעתיים, גדרה, יבנה, ורחובות ★ בסופו של המידעון שתי כתבות מתוך ההתנהלות השוטפת של המתנדבים - מיזם ההקאתון ברשל"צ שהביא עימו רעיונות נהדרים - תוצאה של שילוב קבוצת מנטורים מלווים מתוך "ידיד לחינוך", שליוו תלמידים לאורך תקופה, וכן כתבה קצרה, המספרת על ארוע שיש בו ביקורת וחיוך כאחד, ומתייחס לידע הגיאוגרפי שלנו, מבוגרים ותלמידים כאחד.נשמח לקבל מכם, מתנדבי "ידיד לחינוך", סיפורים, מחשבות ורשמים על רקע התקופה הזאת. שילחו לכתובת המייל המופיעה כאן בסוף הדברים האלה. כתובת המייל לשליחת עצות, רעיונות ושאלות וכן לשליחת צילומים: sprinzak@gmail.com
|
אנו במידעון החמישי לתקופת המלחמה. לא שיערנו שנגיע לכך. חומרים אקטואליים רבים מגיעים אלינו, בעיקר על מעשי התנדבות של חברינו מהעמותה בעת הזו, אבל גם מאמרים וכתבות אחרות, הקשורות בדרך זו או אחרת למלחמה, כמו במידעון הנוכחי, בו נקרא על נושא הדוברות והפרשנות בשעות חרום, או טור של מחשבות על התשובה "הכל בסדר", שרובנו משיבים, כששואלים אותנו, מה נשמע?. כאמור, מופיעים כאן סיפורים ודווחים על יוזמות ותושיות של מתנדבים, הפעם מרמת גן - גבעתיים, גדרה, יבנה, ורחובות ★ בסופו של המידעון שתי כתבות מתוך ההתנהלות השוטפת של המתנדבים - מיזם ההקאתון ברשל"צ שהביא עימו רעיונות נהדרים - תוצאה של שילוב קבוצת מנטורים מלווים מתוך "ידיד לחינוך", שליוו תלמידים לאורך תקופה, וכן כתבה קצרה, המספרת על ארוע שיש בו ביקורת וחיוך כאחד, ומתייחס לידע הגיאוגרפי שלנו, מבוגרים ותלמידים כאחד.
נשמח לקבל מכם, מתנדבי "ידיד לחינוך", סיפורים, מחשבות ורשמים על רקע התקופה הזאת. שילחו לכתובת המייל המופיעה כאן בסוף הדברים האלה.
כתובת המייל לשליחת עצות, רעיונות ושאלות וכן לשליחת צילומים: sprinzak@gmail.com
| | הכל בסדר? רחלי משקובסקי
"לא צריך שום דבר, הכל בסדר, רק אין ממ"ד, וכל הנכדים מגוייסים, חלק בעזה. אני דואגת כל הזמן. אבל אנחנו בסדר." כך
עונה לי תושבת העיר, שאני מתקשרת לשאול לשלומה. עושים טלפונים לכל הגימלאים בקריית אונו. יוזמה של המחלקה לרווחת הגימלאי באגף הרווחה. "תודה, תודה, תודה" אומרת תושבת אחרת. "זה כל כך חשוב שאתם מתקשרים. אני מעל 90, בבית עם מטפלת. הכל בסדר... לפעמים אף אחד לא נכנס יום שלם. הילדים רחוקים... תודה, תודה".
הגברים שאני מתקשרת אליהם מעוניינים לקצר: הכול בסדר אצלינו (כוללים בתשובה את בת הזוג), תודה רבה... | | עת הפרשנים על ההסברה הישראלית במלחמהמאת: דורון סוסליק, מתנדב,לשעבר דובר התעשייה האוירית
| | | ...התקשורת הדיגיטלית החלה לשדר מסביב לשעון. כתבים נשלחו לזירות השונות. האולפנים מלאו מראיינים וכתבים, אשר דיווחו על המתרחש. בעקבותיהם נערכים דיונים, בהם נוטלים חלק פרשנים, "לשעברים", יוצאי שב"כ, מוסד, מודיעין, לוחמה בטרור ועוד. הפרשנים מוסיפים תובנות משלהם לדיווחי הכתבים מהשטח. מרביתם נטלו בעבר חלק בפעילות קרבית של צה"ל ביבשה, באויר, בים ובשירות המודיעין. ההסברה הישראלית התלבטה במשך השנים, כיצד נכון לפעול. האינתיפאדה הראשונה, למשל, התחילה בהפתעה מוחלטת ב – 8 בדצמבר 1987. שר הבטחון, דאז, יצחק רבין, נמצא אז בביקור ממלכתי בארה"ב ולא חשב שעליו לקצר ביקורו. "העניין יסתיים תוך זמן קצר", גרס. ישראל לא עיכלה את המתרחש, לא הגיבה, וכמובן שלא היה ברשותה מערך הסברה זמין, שיכול היה להעריך את המצב החדש שנוצר, ולחבר את כל הגורמים הנוגעים לתחום ההסברה. היה ניסיון להקים, כבעבר, מרכז תקשורת בירושלים, אך הוא החזיק מעמד זמן קצר בלבד. אלוף פיקוד מרכז החליט שהוא מיותר. כל אחד מהדוברים שטיפלו אז באינתיפאדה, פעל על פי תפישתו המקצועית. כלומר, לא היה מסר אחיד שיצא מהדרג הממשלתי, אשר ינחה את כל הדרג המדברר... | | | "ילדון כבן עשר הרים אלי ראש ואמר: 'אנחנו לא רוצים ללמוד. אנחנו רוצים לשחק'" - מתוך עשייתם של מתנדבים בעת הזו / שושנה רשף ויונינה פוקס | | | | ..."המרחב" שנגלה לעינינו במרכז המפונים, היה רחוק מלהיות "חינוכי". על הקירות "רעמו" במלא עוצמה שתי טלוויזיות, הרצפה הייתה מכוסה בחלקי משחקים - פאזלים מפורקים, חלקי לגו, קלפים, וביניהם שיירי אוכל. ילדים זחלו או התרוצצו. אימהות ישבו ובהו.. ההלם עבר מהר. התחלנו בפעולה: 'יש כאן מחיצה, אז אפשר לארגן את החלק הזה כבית ספר... נרכז כאן שולחנות... ואת החלק הגדול אפשר לחלק לגן לפעוטות ולגדולים, ונשתמש בכיסאות כמחיצה'. לאחר שהעברנו שולחנות וכסאות, פנינו לילדים: 'מי מוכן לעזור למיין קלפים? מי מוכן לאסוף לגו?'... תוך כמה שעות המרחב התארגן. בסיוע התארגנות נהדרת של מחלקת החינוך בעירייה. בערב כבר גייסתי צוות מורות "לשעבר" ובניתי מערכת פעילות. למחרת בבוקר הגעתי מוקדם למלון, ושוב הוכיתי בהלם. הטלוויזיות רעמו, משחקים ושיירי אוכל שוב מפוזרים על הרצפה. ניגשתי לקבוצת ילדים ששיחקה ליד אחת הטלוויזיות וביקשתי לכבות אותה, 'כי אנחנו רוצים לארגן למידה באזור הזה'. ילדון כבן עשר הרים אלי ראש ואמר: 'אנחנו לא רוצים ללמוד. אנחנו רוצים לשחק', ואז "יצא ממני" טון דיבור שחשבתי ששכחתי אותו, אמרתי: 'אני המנהלת של המקום. מעכשיו המקום הזה הוא בית ספר, ומשעה תשע בבוקר עד הצהרים רק לומדים'. מרגע זה, במשך שבועיים, עד שמפוני המלון חזרו לבתיהם או עברו למרכזים "גדולים" יותר, אולם האירועים של המלון הפך למרחב למידה... | | ספרני הספריות המתנדבים ביבנה, פועלים עכשיו קצת אחרת, ומעניקים שיגרת חרום חשובה בתחומם
...יוסי רוזנמן: התלמידים חייבים להמצא באזור ממוגן, מה שלא מאפשר להם להגיע לספרייה, לכן אני מעמיד שולחן בכניסה שמחוץ לכיתה ובסמוך למרחב המוגן. על השולחן אני מניח ספרים שבחרתי מראש, כאלה שמתאימים לגילאים הצעירים, ובכל פעם מוציא מהכיתה קבוצה קטנה של תלמידים. כולנו מתיישבים על הריצפה, ואז אני מקריא להם סיפור. בגמר הפעילות כל ילד בוחר ספר, ומכיוון שאין לי אפשרות להשתמש במערכת המיחשוב של הספרייה, אני רושם את כל הפרטים ברישום ידני, על פי טבלה שהכנתי מראש, את שם התלמיד, הכיתה, שם הספר והתאריך, ומבקש מכל אחד להחזיר את הספר בעוד שבוע באותו היום.
איריס אייזנברג: בשלושת השבועות הראשונים למלחמה, כשהתלמידים לא הגיעו כלל לבית הספר, הפעלתי לכיתות א-ג שעת סיפור בזום בשלושה בתי ספר, כשהילדים רואים את הדפים המוקראים על גבי מסך המחשב. בחרתי ספרים שיש בהם איורים יפים ומושכים את העין. לעיתים ספרים שלמים כמו למשל, "אריה הספרייה" ולעיתים פרק מתוך ספר, כמו "הדוד אריה". תוך כדי הקריאה גם עברתי עם הסמן של המחשב על המילים, כך שהילדים יוכלו לעקוב אחרי הכתוב... | | | ארנה מייזל אורג מרחובות - אין דברים כאלה / נחום נוימן | | ארנה, חברת "ידיד לחינוך", עדיין עובדת כמעט במשרה מליאה ברשת סטימצקי, ובמקביל מוצאת זמן ואנרגיות לפעילות התנדבותית ענפה, שאת חלקה נפרט להלן. התרשמתי, שאם עד כה ארנה התנדבה בהילוך גבוה, הרי החל מהשבעה באוקטובר העלתה את קצב העשייה בכמה הילוכים... ארנה פעילה בעמותה למען זכויות נשים 'בונות אלטרנטיבה'. "החל מהשבעה באוקטובר גייסנו בעמותה את כוחותינו האישיים והקבוצתיים למען החיילים, למען כוחות הביטחון השונים, וגם לטובת משפחות המפונים מקו העימות. הקמנו חמ"ל אזרחי, שטיפל בהסעת אנשי מילואים, ארגון והתרמת ציוד ואוכל לחיילים, ארגון מגורים חלופיים למפונים, כולל ציוד ואפילו מזון. דאגנו בעיקר למפונים שבאו שלא ממסגרות חברתיות, כמו הקבוצים למשל. הכוונה לערים כמו אופקים ושדרות, ולכן לא הייתה להם תמיכה של הקהילה מקיבוץ או מושב"... ארנה פעילה גם במיזם "העוגן", שהוקם מייד עם פרוץ המלחמה. המיזם נותן מטריה עוטפת ותומכת למשפחות של אנשי מילואים שגויסו ואשר משפחותיהם נותרו בעורף, והן נזקקות לסיוע. "אנו מסייעות גם למשפחות של קבוצות נוספות כמו אנשי רפואה, כיבוי אש, שוטרים ועוד. אני מפעילה את המיזם ברחובות בשיתוף עם 7-8 רכזות. הנשארים בעורף נדרשים לעיתים לסיוע במיצוי זכויות, ואז אנו מפנות אותם לגופים שמסייעים... | | | | אחת מפעולות המתנדבים שלנו בגדרה היתה אימוץ משפחתו של האב שנרצח ביום הראשון למלחמה | | | | ...המתנדבים/ות ביקרו אצל משפחות, שבהם האב גויס למילואים והאם נשארה בבית, צמודה לממ"ד עם הילדים. המתנדבים הגיעו אליהן הביתה, שיחקו עם הילדים, תמכו באימהות ואף אפשרו להן פסק זמן לעצמן. "סוף סוף יש לי קצת זמן גם- לעצמי", אמרה אחת האמהות.פעולה משמעותית של מתנדבי "ידיד לחינוך"בגדרה, הייתה אימוץ ילדי משפחת שפירר. אב המשפחה, תומר, נרצח ב"שבת השחורה", כאשר רכב על אופניו ליד בארי. האם נותרה לבדה עם שני ילדים בני ארבע ושש, במצב נפשי קשה מאד ולא תיפקדה. היא והילדים לא יצאו מהבית במשך חודש ימים. האם סירבה אפילו לאפשר להם לחזור לגנים. שתי מתנדבות של "ידיד לחינוך" הגיעו מדי יום לביתם, וכל אחת עבדה עם אחד הילדים. הפעילות הייתה מרגשת ובעלת משמעות לאם ולילדים. האם הודתה להן מאוד. יוכי מתנדבת העמותה, גם קיימה עם האם שיחות מרגיעות ומחזקות, ואף והצליחה לגרום לה לאחר חודש לצאת מהבית עם הילדים לזמן קצר. | | | ★ וגם פעילות ודברים שבשיגרה ★ | | | האקטון 2022-3 בראשון לציון בשלושה פרקים / יורם לשם, מנטור
מתנדב במיזם
על ייחודם של מיזמים בעלי חדשנות רעיונית וטכנולוגית בבתי הספר בהובלת מתנדבי "ידיד לחינוך" ועל צוות בנות "אולפנת עלמא" בראשל"צ
המיזם מתוכנן להמשיך השנה בבת ים
| | | ...אחת מהקבוצות המתחרות בעונת 2022-3 הייתה זו של בנות ה"אולפנה" בראשון לציון. הבעיה אותה הן בחרו לפתור הייתה: אמצעי טכנולוגי שיעזור לזקנים בודדים, והפתרון שהן הגו היה: "חֲבֵרוֹבּוֹט".
המוצר הוא רובוט בעל יכולות רבות ומגוונות: בעל כושר תנועה, עם זרועות נעות, מצויד בחיישנים שונים, עם יכולת זיהוי קולי, וגם כזה שיכול להתחבר אלחוטית למדיה (רדיו, טלוויזיה, יוטיוב, וכו') ולהשמיע תכנים שונים ממקורות אלה. גולת הכותרת של הרובוט, היא שהוא מצויד באינטליגנציה מלאכותית (AI) שלומדת כל הזמן על ההרגלים וההעדפות של ה"חבר הזקן", ומתאימה את עצמה לצרכים המשתנים שלו/ה גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. ה"חֲבֵרוֹבּוֹט" יכול לעשות מגוון רחב של דברים, למשל: להזכיר לקחת תרופה, להתקשר לילדים או לנכדים, להזכיר שיש תור לרופא, להציע "לקרוא" סיפור או אולי להשמיע מוזיקה מסוימת, – הכל לפי העדפותיו של ה"חבר הזקן". ה"חֲבֵרוֹבּוֹט" יכול להשתלב עם מערכות אחרות שכבר קיימות לתמיכה בזקנים בבית... ...המוצר שהציעו בנות האולפנה נועד לספק פתרון לבעיה אנושית וחברתית כואבת ורבת משמעות חברתית - "והדרת פני זקן"... הקבוצה נבחרה ועלתה לגמר ביחד עם עוד 6 קבוצות.
והנה, הפלא ופלא – המוצר שבנות ה"אולפנה" הגו והציעו, קרם עור וגידים במקום אחר ועל ידי אנשים אחרים, והפך להיות מוצר אמיתי. בסוף חודש אוגוסט 2023 התפרסמה ב"דה מרקר" כתבה על מיזם ישראלי שגייס במצטבר כ-25 מיליון דולר להמשך פיתוח מוצר שמטרתו לסייע לאנשים זקנים בכלל ולבודדים בפרט. המוצר מיועד לספק סיוע וכן להפגת בדידות שרובם חווים. הפתרון מהווה תחליף חלקי למערכת סיעוד, שמשאביה וזמינותה אף פעם לא מספיקים. אבל הצורך קיים ללא כל ספק, ולכן לא מפתיע שחברה מסחרית במיזם שהוזכר לעיל, זיהתה כאן פוטנציאל מסחרי (ואולי היו גם שיקולים הומניים?), ופיתחה מוצר שייתן מענה לצורך הזה, ובכך יוכל במידת מה לקזז את ידם הקצרה מלהושיע של שירותי הרווחה... | | | מספורי אגן הים התיכון / ירמי לז'ה | | | | במפגש האחרון שלנו, אנשי צוות התקשורת של "ידיד לחינוך", הראה לנו חברנו, זאביק, צילום של מפת העולם, שצוירה על רצפת רחבת המשחקים של אחד מבתי הספר. זאביק שחשב שמראה הציור מתעתע בו, צילם, והציג את הממצא בפני החברים. כאשר הבננו סוף סוף במה מדובר, נערך דיון בדבר הערך החינוכי של הציור. החלטתי לקחת את המקרה צעד נוסף, והצגתי גם אני את הצילום בחדר המורים בפני מורות ביה"ס בו אני מתנדב, ואכן, ההלם היה ממשי נוכח העיוות וחוסר הידע הבסיסי בגיאוגרפיה של צייר המפה. "בוא נראה לילדים את המפה..." אמרה תהל, המורה לאמנות, וזיק שובב בעיניה. חזרתי והצגתי שוב את המפה בפני תלמידי כיתה ו'. רובם לא הבינו מה לא בסדר במפה... | | כתבות ומאמרים נוספים - באתר "ידיד לחינוך": http://www.yadidla.org.il/ הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת כותרת עליונה (header) וייעוץ גראפי: ירמי לז'ה מתפעלי אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם ודב שורש כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך" | | |
|---|
| הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il |
| על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן |
| גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים |
