אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%98%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99%20%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%9F%202021%20%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%9F%2025.jpg

"ידיד לחינוך" תמיד תחפש איך להרחיב את השפעתה בעולם החינוכי - חברתי
כולל בחברה הערבית
"


ראיון עם איה קרפיבקה נחום, האחראית על הקשר עם החברה הערבית ב"ידיד לחינוך" / אסתר אבני

."עמותה כמו "ידיד לחינוך" תמיד תחפש איך להרחיב את השפעתה בעולם החינוכי - חברתי כולל בחברה הערבית, ולכן, כשנוצר הקשר עם תכנית "שערים" של משרד החינוך, שמטרתה לתרגל וללמד עברית דבורה בקרב תלמידים במגזר הערבי, תאמה הפנייה לרצון ולחזון של העמותה", כך אומרת איה קרפיבקה נחום.

"מתנדבי העמותה משוחחים בטלפון אחת לשבוע עם בני נוער מכיתות התיכון הגבוהות על נושאים שונים בהתאם לתכנית "שערים". השנה הוקם צוות מיוחד שליווה את 330 המתנדבים שפעלו בתוכנית. הצוות מורכב ממתנדבים בעלי ניסיון, שהביעו נכונות לסייע למתנדבים חדשים בתכנית וגם לכאלה שכבר התנסו בה בשנה הקודמת.
זו הזדמנות גדולה להודות להם כצוות המוביל של התוכנית שלולא הסיוע שלהם לא יכולנו לתת מענה מקצועי ולהרחיבה. 

 יחד עם זה, בעקבות הניסיון של ידיד טלפוני,  הבנו שאנחנו יכולים להרחיב ולהיות כוח משמעותי בנושא אתגר השפה העברית בחברה הערבית, ולכן בנוסף למיזם "ידיד טלפוני", אנחנו עוסקים בהוראת העברית בעוד בתי ספר, על פי הדרך המתאימה למתנדב, ושהוא בוחר בה יחד עם בית הספר. בתקופת הקורונה נערכו השעורים בזום ואחר כך פנים אל פנים"
.
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%AA%205.jpg
על הנתינה מאת: ג'ובראן חליל ג'ובראן
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%94%20%D7%9E%D7%90%D7%A9%D7%94.png
 
 
"שלום יסמין, מה שלומך?" והיא השיבה: "אני בסדר, ומה שלומך, נעה?" /
נעה רפאלי, טבעון
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%A7%D7%9D%D7%94%20%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99.jpg
.
..האמת שמאד חיכיתי כל שבוע לשיחה איתה. כל שיחה נפתחה ב: "שלום יסמין, מה שלומך?" והיא השיבה: "אני בסדר, ומה שלומך את נועה?" נוצר באמת קשר. היא סיפרה לי הרבה וגם שאלה אותי שאלות. נהניתי לראות את השיפור שחל בעברית הדבורה שלה.
במהלך השיחות שלנו אמרה, שהיא מאד אוהבת לצייר, ואני לא אשכח איך אמרה לי: "אמא שלי עושה "ציור טוב, אוהבת, והיא לומדת אותי". כמובן שמבנה המשפט הצריך לסייע לה ואמרתי: "יופי, אמא שלך אוהבת לצייר. היא מציירת יפה, והיא מלמדת אותך לצייר. בואי נאמר יחד את המשפט שאמרתי לך עכשיו". בהתחלה היה לה קצת קשה, אבל אחר כך היא הייתה מאד מרוצה: "אמא שלי אוהבת לצייר...". בהמשך בקשתי שתשלח לי ציורים שלה, והיא שלחה לי בווטסאפ. כמובן שהחמאתי לה מאד.
לקראת סוף השיחות שלנו אמרה לי, שהיא מרגישה שהיא יודעת עברית הרבה יותר טוב, וכשהיא הולכת לחנות בזיכרון ( קרוב לכפר שלה) או לדואר, היא כבר לא צריכה שאמא שלה תדבר במקומה. היא מדברת בעברית ומצליחה.
                                    קראו עוד
 

לבקשתו של עסאם למדנו יחד את השיר "עוף גוזל" / רון כספי, טבעון

...לאט הוא החל לצמוח בתוך התהליך, הוסיף מילים לאוסף המצומצם שהשתמש בו, העשיר מעט את עולם הדימויים ושיתף קצת יותר מחיי היום יום שלו ושל משפחתו. כשדיברנו על אוכל, אימא שלו הצטרפה לשיחה וסיפרה, איך היא מבשלת אורז טעים שהילדים אוהבים. כשדיברנו על משפחה, הצטרפה לשיחת הטלפון אחת האחיות משבעת אחיו ואחיותיו. היא סטודנטית דוברת עברית טובה ועוזרת לו בלימודי השפה.
לבקשתו למדנו יחד את השיר "עוף גוזל". קראנו את המילים וניסינו לשיר. שוחחנו על הרצון והצורך להיות הורים, והתחושות של אימא ואבא שצריכים לשחרר את ילדיהם מהקן בסיום התיכון. התלבטנו בשאלה, האם לחיות קרוב או רחוק מההורים. עאסם רוצה להקים משפחה משלו ולחיות קרוב מאד להורים, אפילו ישמח שיחלקו אתו את הבית שלהם.
ככה בילינו כ- 25 שיחות במשך 5 חודשים. ניסינו להקים מעין אהל קטן משותף, מנותק מהסביבה, שבתוכו איש מבוגר ותלמיד סקרן רוצים להכיר אחד את עולמו של השני כמנוף לשיפור השפה   

 
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99%20%D7%9E%D7%A1%D7%92%D7%93.jpg

"שאלתי אותו, אם המואזין עולה בכל פעם לראש הצריח לקרוא את קריאתו", הוא צחק / ירמי לז'ה, תל אביב

גיליתי תלמיד שקדן וחכם, מודע היטב לכל הנעשה ברחבי המדינה, למרות שהוא ומשפחתו ממעטים לטייל בארץ. הוא סיפר לי רבות על משפחתו. יש לו עוד אח אחד, הוא מתגאה באימו שמוצאה רוסי, ולדבריו מדבר גם רוסית. נראה שמצבם הכלכלי טוב, דבר שמאפשר לו להקדיש את רוב זמנו ללימודים. הוא סיפר על אורחות החיים בכפר - כפר הגדול יחסית, המתחלק בין מוסלמים, דרוזים ומעט נוצרים. בשל עובדה זו, מטבע הדברים מדי פעם נוצרים גם חיכוכים.
בחג הרמדאן שאלתי אותו, אם הוא רוצה לעשות הפסקה, כיוון שסיפר לי, שהוא צם.
"לא", ענה לי מיד, "להיפך, אני רוצה לדבר, זה קצת משכיח ממני את הצום".
שאלתי הרבה על מנהגי החג, התפילה, והמאכלים הנהוגים. הוא שיתף אותי בחוויה של הרחובות המתרוקנים לעת ערב, כשכל המשפחות מתכנסות בבתיהן בציפייה דרוכה לקריאת המואזין: "אללה אכבר", המציינת את שבירת הצום היומי ואת הרשות להתחיל בארוחה. המהדרין, אוכלים מעט, וממהרים לתפילה במסגד, ורק לאחר מכן אוכלים שוב. לא התאפקתי ושאלתי שאלה מטופשת, אם המואזין עולה בכל פעם לראש הצריח כדי לקרוא את קריאתו. הוא צחק, ואמר שמשנות ה-90 המואזין לא מטפס לראש המגדל, כיוון שמערכות האודיו והסאונד משוכללות מאוד ומותקנות כיום בכל מסגד. אז איך אומרים החברה'? יצאתי חומוס.
        קראו עוד
 
שבעה מתנדבי "ידיד לחינוך" מפתח תקוה פועלים בביה"ס אל ע'זאלי שבכפר קאסם – על ביה"ס ועל המנהלת שלו / ריקה שפרינצק

כאותר עיסא היא המנהלת של בית הספר אל ע'זאלי שבכפר קאסם. בבית הספר 521 תלמידים 40 מורים ו - 7 עוזרי הוראה.
כאותר היא מנהלת עם הרבה מוטיבציה ואיכפתיות, והיא מובילה את בית הספר בעזרתה של עמותת "תובנות בחינוך" למקום שאפשר בהחלט להתגאות בו.
כאותר היא האשה הראשונה בכפר קאסם בתפקיד בכיר. היא זכתה בו לפני 18 שנה, רק אחרי המכרז השני שנערך לתפקיד הניהול, כי לא רצו אז, לדבריה, לקבלה בשל היותה אישה. "הייתי גם צעירה וגם אישה וכל העיניים היו נשואות אלי", כך היא מספרת. "אחרי נכנסו עוד מנהלות. הצלחתי להוכיח שאישה יכולה".
איה בניטה מתכנית "תובנות לחינוך", המלווה את בית הספר זו השנה השנייה, מעידה על כאותר, שהיא מנהיגה ומוכנה לקחת סיכונים. כל התנהלותה וכל מה שהיא עושה בביה"ס הם עדות לכך, ואכן באל ע'זאלי מפתחים הרבה שיגרה של לומד עצמאי וחוסן מנטלי.
"יש כאן מרחבי הקשבה של מפגשים קבוצתיים אינטימיים, בהם הילדים משתפים אחד את השני בתחושותיהם ולומדים להיות יותר רגישים חברתית כלפי האחר", מספרת כאותר,  "גם מרחבי למידה גמישים קיימים פה, בהם השיעור מתנהל תוך כדי למידה עצמאית בתווכו והנחייתו של המורה
אני מרגישה שאנחנו בשליחות לקידום מערכת החינוך בכפר קאסם. לילדים מגיע הכי טוב. אין לי חברים פה, אני אוהבת את כולם", והיא ממשיכה: "אני צריכה להקשיב לאחר, כדי לדעת את הצרכים של החברה שלי. כאן בבית הספר לא קורה שהמנהלת אומרת ואחרים עושים. אני יושבת עם הצוותים, שומעת את השטח ומקשיבה, וכך אנחנו מובילים יחד תהליך של שנוי". 

/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A8%20%D7%A2%D7%99%D7%A1%D7%90%20%D7%90%D7%9C%D7%92%D7%96%D7%90%D7%9C%D7%99%203.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%A8%20%D7%A2%D7%99%D7%A1%D7%90%20%D7%90%D7%9C%D7%92%D7%96%D7%90%D7%9C%D7%99%202.jpg
בביה"ס אל ע'זאלי מרחבי למידה גמישים, בהם השיעור מתנהל תוך כדי למידה עצמאית בתווכו והנחייתו של המורה

5 רישומים קצרים של חוויות ועוד, אם תלכו בעקבות הקישור

ויקי מזרחי, קריית אונו: היום חזרתי לתלמידתי החמודה וחיפשתי שיר שיסביר במקומי את התקווה. שכל דבר אפשר להפוך מתהום לתקווה.
למדנו את השיר ובסופו שאלתי אותה אם היא יודעת מדוע בחרתי בשיר הזה, היא ענתה לי: שני דברים למדתי שאפשר ללמוד הכל אם רוצים וזה מה שקרה לי . לא ידעתי לדבר כמעט בכלל, ועכשיו אני לומדת שירה. וגם למדתי לא להתייאש ואפשר לשנות בין אנשים יחסים ויש תקווה
....תמיד אמרו לנו שכשאנחנו מתערבבים עם אנשים שמדברים בשפה אחרת, זה עוזר לנו לדבר בשפה בצורה שוטפת יותר, וזה מה שקרה.

נילי ארז, תל אביב: השיחה השבועית שלי עם התלמידה מתקיימת בימי רביעי בשעה חמש. תארו לכם מה הרגשתי היום בשעה ארבע כשנורו הטילים לאזור מגוריה בצפון...אף על פי כן היא התקשרה !! דברנו על מה שקרה ואיך עבר ה""עיד אל פיטר" ועל כך שהמשטרה הקימה מחסומים בכניסות ליישוב כדי לחסום כניסת מתפרעים. היה לה חשוב לשתף אותי ולהעביר את תחושותיה גם לגבי ההתפרעויות בעכו, לוד וחיפה.
השיחה הסתיימה כששיתפה אותי, שבשבוע הבא תחגוג יום הולדת והיא חושבת שעומדים להפתיע אותה באייפון חדש ! שמחתי יחד איתה.

שושנה מרום, עפולה: ... בקשתי ממנה שתחפש אגדה כלשהי ותתרגם אותה לעברית. היא ספרה בערבית ותרגמה לעברית את האגדה על הנביא מוחמד שעלה לשמים והביא מתנה מהאל. המתנה היא "התפילה". מאד אהבתי ושוחחנו על חשיבות התפילה לאדם.
בכל מפגש קבעתי על מה נדבר בפעם הבאה. בכל מפגש למדנו מילים חדשות...
זמן השיחות אתה גדול מאד בהשוואה לזמן השיחות עם נכדתי, צעירת נכדי, שסיימה בימים אלה בגרויות. קצת עצוב. אולי כדאי לקבוע גם עם הנכדים שלנו שעה קבועה לפטפוט.

רות אקר נס ציונה: ...היא הפסיקה לפחד לדבר עברית בקול רם ובצורה ספונטנית, לא פחדה אם יהיו לה שגיאות בדיבור וגם למדה מילים חדשות ונושאים חדשים. למשל, יצא לנו לדבר על השואה בעקבות שיר שקראנו ביחד. זה הרשים אותה ביותר והיא פנתה מיוזמתה לאינטרנט לקרוא עוד על השואה.
ועוד אמרה, שתמליץ בפה מלא לכל תלמידה להשתתף בתוכנית הזאת וגם לאחיה הקטנים יותר. ועוד הציעה שתוכנית כזאת תהיה גם למבוגרים הרוצים לשפר את העברית שלהם.

רחל ליבני, באר שבע: משתפת אתכם בחוויה הקשורה לידיד טלפוני.
בשבוע האחרון בית החולים הפך לביתי השני, אני שוהה ליד מיטת אחותי רוב היממה. פוגשת אנשי צוות מהמגזר שחלקם באו מהצפון ללמוד ונשארו בסורוקה. רופאים, אחים ואחיות, פיזיותרפיסטים וכו'.
שאלתי את אחד האחים, שהוא מקלנסווה, איך ומאיפה העברית הטובה שלו. הוא סיפר שהוריו שלחו אותו למורה פרטי שיתרגל אתו את השפה העברית. עוד אמר שאחותו תלמידת תיכון, היא כל שבוע מנהלת שיחת טלפון עם מתנדבת שמדברת אתה בעברית. היא מאד מרוצה וגם ההורים שלה מרוצים, כי בשנה האחרונה אין בטחון לצאת לרחובות, וכך היא לא צריכה לצאת מהבית וללכת לשיעור הפרטי.
שאלתי אם הוא יודע יותר על הפרויקט, מסתבר שלא, הוא משייך את זה לפרוייקט של בית הספר לתלמידים טובים שרוצים ללמוד באוניברסיטה בארץ. כמובן שלא חסכתי ממנו מידע על "ידיד לחינוך" ו"ידיד טלפוני" ועל שיתוף הפעולה עם משרד החינוך
                                 קראו עוד

 
מסעדת אביה של תלמידתי נסגרה בשל המתיחות. ראש עיריית הרצליה ביקש שלא תיסגר והבטיח לדאוג לביטחונם של העובדים. שוחחנו, אני והיא על חרות וקבלת האחר / בלהה מור, הרצליה
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%A9%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%94%202.png
כבר מהשיחה הראשונה ידעתי, שיש לי פרטנרית ושיש עם מי לדבר. הנערה הייתה סקרנית, והשיחות זרמו. היא "הכירה" לי את משפחתה הגרעינית והמורחבת, למדתי ממנה על אורח חייהם, על החגים וגם למדתי ממנה מילים ומשפטים בודדים בערבית. הקשר היה קשר קבוע, על בסיס שבועי. הכל זרם על מי מנוחות, עד שהגיע מבצע "שומר חומות".
לאבא של הנערה יש מסעדה בהרצליה (קרוב מאד למקום מגוריי). המסעדה נפתחה לפני 14 שנה והלקוחות מגיעים בעיקר מהאזור, אבל לא רק. זו אחת המסעדות הבודדות באזור שהיא בבעלות ערבית וכל עובדיה ערבים. בעתון מקומי, לפני כשבועיים, התפרסמה הודעה שבשל המתיחות המסעדה תיסגר.
כתבתי לנערה, הבעתי צער על שכך פני הדברים וקיוויתי עבור כולנו שהמצב ישתנה. בשבוע שלאחר מכן שוחחנו, הרגשתי שעלי לשקול טוב טוב את הדברים. שוחחנו על כבוד, על חרות, חופש הביטוי, קבלת האחר והשונה, ועל הצורך להבין את נקודת מבטו של האחר.
עם תום שיחתנו היא עדכנה אותי, שראש עיריית הרצליה פנה לאביה וביקש שלא יסגור את המסעדה, ושהעירייה תדאג לביטחונם של עובדי המקום. המסעדה נפתחה, עדיין לא במתכונת שהייתה, אבל מקווים לטוב.
 

עצה קטנה ומועילה
/ מאשה ליפשיץ
מיזם "ידיד טלפוני" יוצר צורך והנעה אצל חלק מהמתנדבים במיזם להעשיר את אוצר המלים שלהם בערבית, וגם כדי ליצור אווירה יותר ידידותית עם התלמיד הערבי אותו הם חונכים על ידי שילוב מלה בערבית פה ושם.
המילון של רונן רוטפרב – מילון ערבית מדוברת: https://rothfarb.info/ronen/arabic/ הוא כלי מעולה ללומדי ערבית מדוברת.
מומלץ להיכנס למדריך שימוש במילון. במדריך מידע שימושי לגבי הגיית צלילים ועוד תכנים.
המילון נותן תרגום בערבית בכתיב ערבי, בתעתיק עברי (כתב עברי) ובתעתיק באנגלית.
לרוב ניתן גם להאזין להגייה הנכונה של המלה.
מומלץ להתנסות בעוד אפשרויות שהמילון מציג בסרגל האפשרויות:
/Pulseem/ClientImages/2225///d62588b719104a518692a4a03fa20f89.png
וסידרת סירטונים קצרים: 
צפו בסידרת הסרטונים  אַכַּם סֻאַאל أكمّ سؤال בערוץ היוטיוב של המילון  לחצו כאן
לכל סרטון כתוביות בערבית, תעתיק עברי, עברית ואנגלית.
תודה למתנדבים ולתומכים, שאיפשרו הפקת סרטונים אלה.
 

כתבות ומאמרים נוספים - באתר "ידיד לחינוך": http://www.yadidla.org.il/
הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת, 
כותרת עליונה (header)ואיורים בעט נובע ירמי לז'ה, איור לרשמיה של בלהה מור: שרה רוטקופ הרמתי
מתפעלי אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם ודב שורש
כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"

הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים
Preview Campaign