| | | לקוראים שלום, שלוחה אליכם האיגרת השנייה מטעם בית לעברית, המוקם במתחם בית הספר "חביב" בראשון לציון.
אנו מקימים בית לעברית כדי לחגוג, לחקור, להתבונן וליהנות מתרבות השפה העברית לדורותיה: שורשיה הקדומים, דרכה הנפתלת בדברי הימים, תחייתה והתחדשותה מדי יום ביומו, להווה עשיר ולעתיד עתיר השראה. יחד נתענג על השפה ועל ייצוגיה בהתעוררות הלאומית וברעיון הציוני. ב-1882 הוקמה ראשון לציון - המושבה הראשונה של אנשי העלייה הראשונה. החלוצים ידעו היטב שלא די בנטיעות, לבֵנים ואספלט. צריך גם לב, נשמה ורוח. אם אין תורה, אין דרך ארץ. בזה אחר זה ייסדו בית כנסת, פתחו ספרייה, וב-1886 הקימו את בית הספר הראשון בעולם, שלימד על טהרת השפה העברית. במָקום זה הולך ונבנה עכשיו המתחם הציבורי של בית לעברית. באיגרת זו ובאלה הבאות שיגיעו אליכם מדי רבעון, נשתף מידע, עדכונים ותכנים הנוגעים לבית לעברית, לארגון הבוגרים של בית הספר "חביב", להתקדמות הבנייה במתחם ההיסטורי ועוד. בבוא העת, עם פתיחת שעריו של מתחם בית לעברית לקהל הרחב, ניידע אתכם על אירועים, תערוכות, סדנאות, קורסים, הרצאות, ימי עיון, תערוכות, השתלמויות, מחקרים, כנסים בינלאומיים ועוד. בימים אלה אנו מרחיבים את קהילת בוגרי "חביב" וקוראים לאלפי בוגריו להצטרף. על מפתן בית לעברית נשמור עימכם על קשר ונשגר אליכם איגרת זו ישירות לתיבת הדואר האלקטרוני. מאחלים לכולכם יום טוב, המערכת | | | | | על שפה ועל ניגון
מורן שוב, אוצרת בית לעברית | | הקשיבו-הקשיבו, יש לי שאלה: מדוע לפעמים אנחנו חוזרים ברצף פעמיים על אותה מילה? האם כדי להדגיש אותה? כלומר, להדגיש את מה שאנחנו מבקשים להביע באמצעות מופע כפול שלה? למשל, כשאומרים: "לאט-לאט" ולא רק "לאט"; או כשאומרים "סוף-סוף" ו"ככה-ככה". מה מזכירה לנו החזרה הזאת? נפנה רגע אל התחום החזותי (באיגרת הקודמת) כתבתי על הקשר שבין שפה למבט): אחת הדרכים להכהות גוון של צבע היא להוסיף עליו שכבה שנייה. או חישבו על מוזיקה: על חזרה על אותו תו ברצף, בתוך אותה תיבה מוזיקלית - חזרה המבקשת לרכז את הקשב. חזרה כזו מוכרת לנו בפתיחה לסימפוניה החמישית של בטהובן. או בזמר העברי, כמו ב שיר השכונה: "חבר'ה חבר'ה, רגע רגע", שהלחין סשה ארגוב למילים של חיים חפר. לא פעם, כשמבקשים להדגיש בפנינו דבר מה, אומרים: "אני חוזר ומדגיש...". אנחנו מבחינים בין שפה כתובה לשפה מדוברת, אבל בשתיהן אנחנו מכירים את התופעה החזותית או המוזיקלית של "חזרה מדגשת". ולשפה תכונות חזותיות (אתם רואים וקוראים את מה שכתוב כאן) ותכונות מוזיקליות (אתם שומעים את מה שנאמר). ראו כאן דוגמה ספרותית יפה מתוך הרומן "שירה", מאת ש"י עגנון: וכשהחליפה את בגדיה החליפה אותם במכנסיים אלו ובחולצה זו, במכנסיים כחולים אלו ובחולצה דקה זו. וכך, בטקסט, כמו מוזיקאי העולה בחצי טון, או כמו צייר שמכוון לצופים את המבט, מתמקד עגנון ומתאר מבט של אדם שמשתוקק ונמשך. | | | | | | דבר מעצבי הסמליל של בית לעבריתהסמליל של בית לעברית בנוי ומושתת על האות העברית. הכתב הוא חזות השפה. לאותיות העבריות צורה ייחודית, והן משמשות, לצד השפה העברית, את הלדינו והיידיש, את הערבית היהודית, הכורדית היהודית ועוד. המותג עושה שימוש בחמש תצורות שונות של הסמליל, שכל אחת מהן מבוססת על מודל היסטורי שונה של הכתב העברי: הכתב האשכנזי של ימי הביניים, הכתב הספרדי של ימי הביניים, הכתב המזרחי במאות ה-10-9 לספירה, פרנק-ריהל 1908 ומרים 1924.
כך, במופעיו השונים, הסמליל מייצג את יופייה של העברית כפי שעוצבה לאורך הדורות. הסמליל מבטא את מהותו ואת תוכנו של בית לעברית באופן המופשט והטהור ביותר ואת הריבוד הצורני, ההיסטורי והתרבותי של השפה העברית. מעצבי הסמליל פרופ' עדי שטרן, נשיא בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
קובי לוי, הליגה | | | | |
שמים את ההיסטוריה של ראשון לציון על המפה
| | | | | | | | | | בשנה החולפת קיים בית לעברית שיתוף פעולה עם חברת ההזנק mappo, שנוסדה על ידי היזם דדי צוקר. Mappo, או בשמה הקודם Books On Map, היא פלטפורמה דיגיטלית, המחברת בין תכנים (למשל, תכנים ספרותיים) ובין המקום שבו הם מתרחשים, באמצעות סימונם על מפה.בית לעברית, בשיתוף חברים מארגון בוגרי "חביב", העלה על מפת ראשון לציון מעל 220 ציטוטים מטקסטים שונים הנוגעים למקומות בראשון לציון. להלן קישור לאתר עם ציטוט מתוך הספר "רישון - המזרח הפרוע", מאת אורי פורת. מעוניינים להעלות ציטוטים הנוגעים לראשון לציון? אתם מוזמנים לפנות אלינו באמצעות כתובת המייל, ונדריך אתכם: info@hebrewcenter.co.il | | | | כתובות ארכיאולוגיות מלמדות על טקסטים מימי קדם, שנכתבו פעם מימין לשמאל ופעם משמאל לימין. כתיבה כזו נקראת "כתיבה כחריש השור". דמו בעיני רוחכם חקלאי ושור חורשים תלם בשדה, וכשמגיעים לקצה התלם מסתובבים וחורשים את התלם הבא בכיוון ההפוך – וכך שורה מימין לשמאל ושורה משמאל לימין. אילוץ מרחבי זה באדמת השדה לא צריך שיגביל את היד הכותבת שורות קצרות, וברבות הימים לא שרד היגיון דו-כיווני זה בכתיבה. | | | |
ראשון חביב
למדתם ב"חביב"? לימדתם ב"חביב"?
בית לעברית ובית הספר "חביב" קורא לכם להצטרף לארגון הבוגרים של בית הספר העממי העברי הראשון.
להצטרפות לארגון אנא מלאו פרטיכם בקישור.
עד כה, בשנה של פעילות, נרשמו לארגון קרוב ל- 1,700 בוגרים.
אתם מוזמנים להיכנס לדף
הפייסבוק של בית לעברית
| | | | | | דברי חכמים בנחת נשמעים מכתב מהמורה לאה נגלברג קרניאלי
לתלמידיי מכיתה א', שסיימו לימודיהם ב"חביב" בשנת תשי"ח – 1958, מקדישה אני לכם סיפור שהתרחש בשנה"ל תשי"א – 1951. תודה לכם על שהזמנתם אותי למפגש מרגש זה ותודה לכם על שעשיתם אותי מורה, יותר משאני עשיתי אתכם תלמידים. הכיצד? ב-1 בספטמבר 1950, בהיותי בת 19, עמדתי בפניכם נרגשת וחוששת. נרגשת מן הזכות שנפלה בחלקי ללמד באותו בית ספר שבו למדתי אני ושהיה בשבילי בשעתו כל עולמי. חוששת מן הצורך להיכנס לנעליה הגדולות של מחנכת. התאמצתי והשתדלתי מאוד לשמור על קור רוח, כדי שאתם והוריכם לא תבחינו בחוסר הביטחון שלי. קראתי, כמתבקש, את שמות התלמידים, ובתוך כך, כשאני עדיין משקשקת, הבחנתי מזווית העין בשני תלמידים שברחו מן השורה. האחד – עמי וכסלר והשני – שלמה קרסנובסקי, שבכלל החליט שבית הספר אינו בשבילו. לא נעלבתי ושתי הבעיות טופלו. עמי עבר אל כיתתה של המורה רותי ושלמה נשאר איתנו בכיתה, מלווה באימו ובצעצועים למשך ימים אחדים. הייתם ילדים חביבים, תמימים, אבל פטפטניים, ואני, עם חוסר הניסיון שלי, לא ידעתי איך להתגבר על הרחש התמידי. עד שיום אחד חליתי, ודווקא לפני מסיבת חנוכה – מסיבה ראשונה שלי ושלכם ביחד עם ההורים. ויתור לא בא בחשבון, והמסיבה התקיימה בנוכחות ההורים, כשאני קודחת מחום, צרודה מאוד, אבל כולם מרוצים וגם אני. איבדתי את קולי לחלוטין והרופא המליץ להיעדר מבית הספר למשך שלושה חודשים, כדי שמיתרי הקול ינוחו. אחרי שלושה ימים, כשהצלחתי להשמיע קול, חזרתי ללמד אתכם, ועד היום אני נוטה לאבד את קולי.
ואיך הסיפור הזה קשור אל העובדה שאתם "עשיתם" אותי מורה? כשחזרתי לאחר שלושה ימי היעדרות, בלי יכולת להרים את קולי, נעלם הרחש בכיתה, נעלמו הפטפוטים. הבנתי שאם אני רוצה שקט בכיתה, עלי לדבר בקול חלש. אכן, דברי חכמים בנחת נשמעים. שלכם, באהבה ובתודה, לאה קרניאלי (בשבילכם נגלברג)
בתצלום: לאה. הנערה על גב הפרדה | | | | בְּרֵאשִׁית, בָּרָא
מחשבות אחדות על מילים אחדות באחדים מן הפסוקים הפותחים את ספר הספרים "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם." [בראשית א, א-ב] המילה ברא מפוסלת מן המילה בראשית. בראשית-ברא. ואולי כמו חַוָּה שנבנתה מצלעו של אדם - ברא היא צלע מבראשית. ואולי ברא היא עָרְלָת בראשית? שברא נכרתה (מלשון לבָרֵא) מבראשית? ברית המילה הראשונה?
ברא – היוצרת מכאן והלאה את כל המילים כולן (ההגות שלפיה העולם נברא בדיבור) – היא המילה הראשונה, הראשיתית, הפותחת ומתניעה את סיפור הבריאה. ומכאן, ש"בראשית, ברא" הוא צירוף טאוטולוגי (טאוטולוגיה היא אמירה שנשענת על כפל מילים ולכן היא תמיד אמת). רק ברור שבראשית ברא. כשם שברור שבשנית שנה, דהיינו, חזר ושינן.
מילים שנולדות ממילים אחרות כשהן מופיעות בצירוף יחד – הטאוטולוגיה הפואטית מדגימה את יופייה של השפה ואינה מייתרת אף לא מילה אחת מהצמד.
"וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ"
גם ירמיהו מתאר את התֹהוּ וָבֹהוּ של הארץ: "רָאִיתִי, אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה-תֹהוּ, וָבֹהוּ; וְאֶל-הַשָּׁמַיִם, וְאֵין אוֹרָם... רָאִיתִי, וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר; ...כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל-הָאָרֶץ." [ירמיהו ד, פסוקים כג, כו, כז]. ומכאן שתֹהוּ וָבֹהוּ הם שממה. תהום שממה או מִדְבָּר שממה. תֹהוּ וָבֹהוּ הם צירוף אונומטופאי – אפשר ממש לשמוע את יללת הרוח הנושבת בתֹהוּ וָבֹהוּ בתוך השממה. על אדם משתומם אומרים שהוא תוהה. ובמדבר, כשהשמש קופחת והאור מחוויר את השממה, אתה בוהה. ובחושך גם – אתה בוהה. תוהה ובוהה בבראשית ברא.
בתצלום: "ויהי אור" על פי גוסטב דורה מתוך ספר ישן מספריית בית הספר "חביב" | | | | | | אתם מוזמנים לקרוא כתבה
שהתפרסמה ב-xnet
על התוכנית האדריכלית של בית לעברית. לחצו על ה קישור | | | היו שותפים להפקת אלבום המחזורים בית לעברית ובית הספר "חביב" שוקדים בימים אלה על הפקתו של אלבום צילומים של כל המחזורים של בוגרי בית הספר לדורותיהם. היכנסו לקישור ובדקו אם הצלחנו לאתר את תמונת המחזור שלכם! אם יש לכם תמונה ולנו אין, אנא צרו קשר לפי הפרטים שבקישור ונתאם את סריקתה. האלבום ההיסטורי השלם יושק באירוע חגיגי. | | | |
