אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%94%D7%93%D7%A8%20%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%9F%20%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA.jpg
                                                                                                                                         חג שבועות, מידעון מס. 7

על רשתות ועל רשת ביטחון

התרגלנו לעשות דבר אחד ולנוח. לשתות קפה, לקרוא עתון, לשוחח עם הילדים והנכדים, והכל לא בבת אחת כהרגלנו. אולי לקרוא ספר שלם ביום בלי להרגיש נקיפות מצפון!
פתאם אין טלפון בלילה: "אימא, לילדה יש חום, את יכולה לבוא בבוקר? בבקשה,בבקשה, אני חייב ללכת לעבודה!"
פתאם התפנו הבקרים ואחרי הצהריים מפגישות עם חברות על שפת הים ובבתי הקפה. חדלו הקניות בסופר או בשוק, והוחלפו בהמתנה למשלוחים המונחים מחוץ לדלת ....וזה היה לפעמים הארוע המסעיר ביותר לאותו יום.
הערבים התפנו מהסרטים, ההצגות, הקונצרטים והמופעים, והומרו בשעות ארוכות של צפייה בגרפים של הקורונה, בתחזיות מהלכות האימים, בנתוני התחלואה והמוות ו…..בבלאגן של הרכבת הממשלה, אבל.... גם להתבונן בשקיעה.

פתאם היה פנאי לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלנו. הזמן, אותו "מצרך" נחוץ כאוויר לנשימה, הפך להיות  זמין, מצוי בשפע ועומד לרשותנו ללא תכנון, ללא משימות, ובעיקר ללא תפוגה.
התחברנו לחפצים שבבית מחדש, תוך כדי הנקיונות והסדר, לספריה שהוזנחה וליטפנו בגעגועים את הספר שליווה את כל נעורינו. גילינו מחדש חברי ילדות והתחברנו כאילו לא חלפו השנים מאז.
עמדו לרשותנו מגוון ערוצי תקשורת חלופיים, אך לא מספקים את הצורך בחיבוק המיוחל. פרשנו רשתות דיגיטאליות רבות: פייסבוק, ווטסאפ, זום ואחרים, שהביאו תועלת רבה יחד עם תיסכול  ואכזבה לפעמים. 
והיתה לנו... הרשת  האנושית המתערבבת  בחלופית  של "ידיד לחינוך"  שהפכה להיות גם "ידידי החיוך" במפגשי הזום, בהרצאות בקמפוס, במידעונים השבועיים, בשיחות הטלפון.
הרשת שהפכה להיות רשת הבטחון לחיים שאחרי הקורונה, לחיים של המפגשים עם הילדות והילדים ששמרו בדבקות על קשר עם המורות והמורים, ואלו חזרו ואישרו עד כמה אנחנו נחוצים גם להם ולא רק לילדים, אלא גם למנהלות ולמנהלים, שלא שכחו גם בים המשימות הלא מוכרות עמן נאלצו להתמודד, לשאול לשלומנו, לזכור ולהזכיר שמחכים לנו!
ההרגשה שהמטה, השדה, העובדים והמתנדבים  אוחזים  ברשת בדבקות, בנחישות, במסירות והעיקר... ביחד .
מהיום  יקירי, שאיש לא יעז לקרוא לנו " אוכלוסיה בסיכון", אנחנו "האוכלוסיה לסיכוי" לחינוך.

חג שמח, לאה רוזנברג, יו"ר המזכירות הפדגוגית

 
"בקיץ הזה תלבשי לבן..." - בנות "ידיד לחינוך" לכבוד חג השבועות
/Pulseem/ClientImages/2225///4478bc8bf89f4fbf944b958454a7d192.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///bf862243ab46489787936f48628bf0c5.jpg
קבוץ הזורע: נעמי שריד (מימין) ואליסיה דביר רכזת המתנדבים במועצה אזורית מגידו                                                
         
         קבוץ בית אלפא: מימין לשמאל: רחל ורד, הגר שיזף, 
זיוה עורי, נעמה רון, מירי גדיש
 
מדוע קוראים בשבועות את מגילת רות? / ד"ר אבי ציפרוני, חבר המזכירות הפדגוגית ב"ידיד לחינוך"
/Pulseem/ClientImages/2225///0789c054ff104d28a5fdff3f95f44e09.jpg
רות המואביה - ציורו של גוסטב דורה (1832 - 18839)
זמן התרחשות הארועים: 
האירועים המתרחשים במגילת רות חלים בתקופת הקציר: "...והמה (נעמי ורות המואבייה) באו בית לחם בתחילת קציר שעורים"
(רות א, 22). ואכן, רות מלקטת בשדה בועז בעת הקציר.
חג השבועות חל בעונת הקציר, ולכן גם אחד מכינוייו הוא חג הקציר: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". 

קבלת התורה מתוך בחירה: 
חז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. עם ישראל קיבל על עצמו את התורה מרצון  במעמד הר סיני:  "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה". בהקבלה לכך, רות המואבייה אמרה לנעמי חמותה:  "עמך - עמי, ואלוהייך - אלוהיי", והעדיפה מתוך בחירה ללכת אל הלא - נודע בעקבות חמותה השבה לבית לחם.

החסד - מוטיב מרכזי במגילת רות:
החסד הוא אחד הרעיונות המרכזיים בתורה, כפי שמשתקף במצוות הרבות, השמות דגש על החלשים בחברה. חג השבועות, חג מתן תורה, הולם לקריאת המגילה, שבה מודגש מוטיב החסד כמוטיב מרכזי.


דוד המלך כחוליה מקשרת בין המגילה לחג השבועות:
 על פי התלמוד  - דוד המלך נפטר בחג השבועות, וזאת הסיבה לקריאת המגילה - שמסתיימת בלידתו של דוד.

בהמשך המאמר יוסבר, מדוע גם תמר וגם רות ראויות להיות האמהות של דוד. יוסבר גם על רות המואביה ומצוות אהבת הגר, ועל כך  שאין שום נסיון לערוך אידיאליזציה ולהסתיר את מוצאו הבעייתי של דוד.
 
    פרח לשבועות מחיים גרניט רכז יהוד, וסיפור (לילדים) על עוגת גבינה, מאורה גולן מתנדבת בדימוס
חיים גרניט, רכז המתנדבים ביהוד, שולח את פרח השושן

"בימינו, חג השבועות הוא חג של גבינות ומאכלי חלב", אומר  חיים גרניט, רכז המתנדבים ביהוד, "אבל בעצם הוא חג חקלאי. החברה היהודית בימי קדם הייתה חקלאית, ולכן לוח השנה היהודי הוא לוח שנה חקלאי. הכל בו מתבסס על עונות השנה. חג השבועות מסיים את האביב עם מעבר לקיץ". 

כדי להעלות חיוך על פני המתנדבים, החליט חיים לשלוח לכל אחד מהם עציץ ובו פרח השושן (ליליום).  השושן הוא פרח גדול, הדור וריחני. הפרח שנשלח למתנדבים הוא שושן תרבותי.  בטבע הוא לבן ונקרא שושן צחור. 
בארץ הוא בסכנת הכחדה וניתן לראות אותו במספר אתרים בכרמל ובגליל בעיקר בחורש.    

/Pulseem/ClientImages/2225///7bbe72a29350402386c610981ac777c4.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%AA%20%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94.jpg
סיפור לחג השבועות על עוגת גבינה
קוראת אורה גולן, מתנדבת "ידיד לחינוך" בדימוס


שם הסיפור: "בתיאבון לחג השבועות" מאת סופרת הילדים רחל רוזנר.
כדבריה של אורה:  "בסיפור נלווה חביתית מתוקה בדרכה לשולחן החג".
השמיעה בפס הקול מצורפת ללשונית החדשה שפתתחנו באתר "ידיד לחינוך": מתנדבים קוראים סיפורים לילדים ושולחים אותם למורות בבתי הספר (פעילות זו צמחה בימי הקורונה).
 
כתבות ומאמרים נוספים  - באתר "ידיד לחינוך":  http://www.yadidla.org.il/  

הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת,  כותרת עליונה (header): ירמי לז'ה, 
מתפעל אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם 

כל הכותבים, וכל המשתתפים בהוצאת המידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"
הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים
Preview Campaign