אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%94%D7%93%D7%A8%20%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%9F%20%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95.jpg
אוקטובר 2020                                                                                                                                                              
                       מידעון סתיו - על רכזים, מתנדבות, ועל ספר עם דפים צהובים                                                                                                                                                                                           
חברים יקרים,
המידעון הפעם מוקדש ברובו לאנשים - אנשים שהם מתנדבים ב"ידיד לחינוך". בראשם רכזי ישובים שאנו נפרדים מהם בימים אלה: חנה ורשביאק שפעלה בתפקידה כמעט מראשית ימיה של העמותה, אליעזר צוריאל, גם הוא רכז ותיק, ויפה דגן - רכזת חדשה יותר. נאחל לכולם בהצלחה ונברך את הבאים במקומם. יחד איתם נתנו מקום לשלוש מתנדבות שניסינו לבדוק מה הן עושות בימים אלה - ימי הקורונה, ולסיום כתבה העוסקת בספר ישן ומצהיב על חינוך (שהרי בו אנו עוסקים כל הזמן), אבל חינוך אחר, במוסד חינוכי של פעם, וכמובן, מדור החידה הקבוע של מאשה.
 
"רכז הינו תפקיד הדורש גם טיפול בהיבטים גדולים וגם בנושאים קטנים / נדרשת נכונות, רגישות ויכולת לעסוק במגוון עניינים" (מתוך כתבתה של  שרה רוטקופ הרמתי)  
                                             
                                              שלושה רכזים שפרשו השנה מתפקידם

חנה ורשביאק, נס ציונה, תשע שנים בתפקיד הרכזת
מאת: יורם לשם, נס ציונה

"כל פרט הוא שלם גם אם הוא יחיד, ורק אנשים עם לב של זהב הם מתנדבים שמוכנים לתת מעצמם"
  

"...רק אנשים עם לב של זהב הם מתנדבים, שמוכנים לתת מעצמם. זכינו, יש לנו בעמותת "ידיד לחינוך" אנשים בעלי איכויות גבוהות ורצון להתנדב, ולראיה, 60% מהמתנדבים שלנו הם בעלי וותק של למעלה מ 5 שנים".
מה שחנה אמרה, משקף בצורה מאד מדויקת את מה שאני חוויתי באופן אישי כמתנדב בעמותה, מאז שהיא קיבלה אותי לפני כ-3 שנים. חנה מקרינה מחויבות בלתי מסויגת למטרה, עם אסרטיביות שכרוכה בהמון טוב לב, בחיוך, בהתחשבות בכל אחד ואחת, בעידוד, ובמלה טובה.  
היא מספרת שמה שתמיד היה לה חשוב, זה לתת לכל אחד את התחושה שהוא מוערך ומה שהוא עושה הוא בעל חשיבות רבה. כל אדם ובכל גיל, רוצה להצליח ולממש את עצמו. אם נשכיל להעניק למתנדב תחושה שהוא משמעותי ועשייתו בעלת ערך, הרגשתו תהיה טובה, ותשפיע גם על היחס ועל הפעילות שלו בעמותה, וכפועל יוצא, הוא ימשיך ברצון במלאכת ההתנדבות  לזמן ארוך...
ולבסוף אומרת חנה: "זו הייתה תקופה ארוכה ומאד מאתגרת, שרק כעת, משהפסקתי, אני מרגישה במה זה היה כרוך, ויחד עם זאת, יש לי סיפוק גדול מאד שזכיתי להכיר ולעבוד עם אנשים מדהימים!"
                                                                                          לכתבה המלאה
                                                           ❈   ❈   ❈
/Pulseem/ClientImages/2225///dcadbf17df27411cb2081f7f69335c75.png
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8%20%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D%20(2).jpg

אליעזר צוריאל, ירושלים, שש שנים בתפקיד הרכז / שרה רוטקופ הרמתי, פתח תקוה
כשאדם מסיים תפקיד, זה לא פשוט, זה מרגש, תמיד  

מרתק היה לשמוע, כיצד אליעזר  הציג את תפקיד הרכז, כמערכת המורכבת משני צדדים:  הצד האחד –רשויות, והצד השני - מתנדבים. הרשויות, לדבריו, תתייחסנה לעמותה רק כאשר מספר המתנדבים בה יהיה משמעותי. לשם כך הוא פעל בדרכים שונות כדי לגייס מתנדבים. המקובל הוא ללכת  לכנסי פרידה, אך הוא הלך גם לסינימה סיטי, בימים בהם הגמלאים מגיעים לשם, כדי לגייס אותם, והגיע אפילו לכנסת ישראל ביום הגימלאי, כדי לגייס גם שם מתנדבים. הפעילות אכן נשאה פרי. כמות המתנדבים הוכפלה, ובהתאם, נכונות הרשויות.  
היבט משמעותי מאד, כפי שהבהיר אליעזר: "עלי להיות אוזן קשבת"... "הקשר עם המתנדבים חשוב מאוד גם למתנדב עצמו ולא רק לתלמידים ולבית הספר".
אם אתם שואלים אותי, זו לא הייתה רק אוזן קשבת, אלא גם לב קשוב. בנוסף לסיוע למתנדבים, העביר להם אליעזר במקצועיות ובסבלנות רבה קורסי מחשבים וסמרטפונים... 

אליעזר הגדיר את הקשר עם המתנדבים כעבודת קודש / לא משהו שעושים, ומחכים לסוף החודש/  וכך גם ניתן להבין את מהות התפקיד ואת משמעותו/ ואנחנו הלכנו כל הדרך אתו.
מה נותר? לאחל לו שנים טובות, בריאות ואושר / עם עשייה רבה כל כך, יש להקפיד לשמור על כושר / והשלב הבא – לאן שלא תפנה, אנחנו קדים לך קידה / ומודים לך מכל הלב. אליעזר -  תודה!!!                 
                                                                                                                              לכתבה המלאה
יפה דגן, מרחב שרון, שנתיים בתפקיד הרכזת / צביה טולדנו, בת ים

 כשהתבקשתי לראיין את יפה, חשבתי שהיא רכזת של ישוב אחד ממרחב השרון, אבל הסתבר לי שתפקידה היה הרבה יותר מאתגר – ריכוז מתנדבים מכל המרחב: קדימה, פרדסיה, אבן יהודה ומושב חניאל ממנו הגיעה.
בתפקידה הצליחה לגייס 70 מתנדבים, אותם למדה להכיר אישית ולהתאים לכל אחד ואחת את המתאים  להם. הקבוצה התכנסה 3 פעמים בשנה במתנ"ס במושב קדימה. במפגשים היו הרצאות מובחרות, רב-שיח של הקבוצה והכל עם כיבוד כיד המלך.
התפקיד קסם ליפה. לדבריה, פגשה אנשים מקסימים ועמותה רצינית  עם מסרים חשובים. היא הרגישה  שכולם מפרגנים ועוטפים אותה מכל עבר.
במשך שנתיים חוותה סיפוק גדול מאוד מהתפקיד. לדבריה, מדובר בעבודה סביב השעון: יצירת קשר עם המתנדבים, עם מנהלי בתי הספר והרשויות השונות מהם מגיעים המתנדבים. 
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%91%20%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%9F%20%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%94%20%D7%A2%D7%9C%20%D7%99%D7%A4%D7%94%20%D7%93%D7%92%D7%9F.jpg
 
אפרת מבאר שבע, זהרה מקריית אונו ומימי מבאר יעקב - מה הן עושות בימים אלה?
הרגשתי את האהבה הגדולה שלהם אפילו דרך המסך / אפרת לוי, באר שבע     
האם זוכרים אותי? זאת ההרגשה שליוותה אותי חודשים ארוכים.
פתאום הציפו אותי פרפרים בבטן, חשתי ציפייה גדולה לראות כבר את התלמידים, שכל כך נקשרתי אליהם.
תהיתי, איך עוברת עליהם התקופה האחרונה, ואיך הם מתמודדים עם הלמידה מרחוק.
המורה שאני עובדת מולה, לילך אבא, נמצאת בקשר מתמשך איתי, ומאז תחילת הקורונה דואגת לשתף אותי בחוויות מול התלמידים. היא סיפרה כמה שהם מתגעגעים אליי, שאני חסרה להם, והחליטה ליזום מפגש משותף מרחוק, כיאה לזמנים של היום.
חלון הזום נפתח - המחנכת מחויכת והתלמידים הצטרפו לאט לאט. אני מתרגשת, החיוך מתרחב, ואני הופתעתי לגלות כמה גדלו ובגרו בתקופה הזו.
חיפשתי דרך יצירתית להביע את געגועיי ואהבתי, אך גם לי חיכתה הפתעה מהתלמידים המתוקים. ניפחתי בלון ועליו הדבקתי לבבות וכתבתי: "התגעגעתי אליכם", והם מהצד השני חיכו לי עם ציורי לבבות, חלקם אף כתבו את שמי. לאחר מכן, הקראתי להם שני שירים שאני מאוד אוהבת: האחד – "נשיקה ועוד נשיקה" מאת: שלומית כהן אסיף, והשני – "כל ילד הוא שיר" מאת: מירי בן בירן.
אין מילים, זה היה זום צבעוני, זום אוהב, גם אם מרחוק.   

/Pulseem/ClientImages/2225///89bd427843ad4064bee20941b7949d67.jpg
                                                                    אפרת וילדי הכתה - "זום צבעוני, אוהב, גם אם מרחוק"                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           לכתבה המלאה
                                                                                                        ❈   ❈   ❈
/Pulseem/ClientImages/2225///74db336776914a72b289d099de653593.jpg
ממציאה את עצמה מחדש בימי הקורונה - על זהרה נוב מקריית אונו 
מאת: רחלי פוקס משקובסקי
כל ההתנדבויות התנדפו בימי הקורונה, אומרת זהרה נוב, מתנדבת ותיקה בקבוצה הקריית אונואית.
אז מה עושים עכשיו במקום? הכל התחיל במקרה, היא מספרת. "באחד המשלוחים מהסופר הגיעו במקום קרטוני החלב הרגילים, בקבוקי חלב מפלסטיק. כשאלה התרוקנו, עלה לי רעיון להשתמש בהם להכנת פרחים לנוי. אני אוהבת למחזר. התחלתי לגזור את הבקבוקים (הפלסטיק גמיש ניתן לגזירה) והכנתי מהם  "עלי כותרת" לבנים. הוספתי "אבקנים" שנסרגו מרצועות של שקיות פלסטיק צבעוניות, ויצרתי כך פרחים שאפשר לשים באגרטל.
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%AA%20%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%95%20%D7%96%D7%94%D7%A8%D7%94%201%20(2).jpg
אחר כך גיליתי שלמכסים של צנצנות מזון (כגון חזרת) יש טבעות שמחוברות מלמטה. כשמסובבים מכסה כזה, הטבעת נפרדת ממנו. השתמשתי בטבעות כאלה להכנת פרחים לקישוט הבגד. ליפפתי אותם בחוטי רקמה, ויצרתי צורות של פרחים על ידי מילוי חלל הטבעת בחוטי רקמה".

זהרה היא מורה מוסמכת וספרנית מוסמכת. הוריה, ממייסדי המושב הדתי לאומי כפר פינס, שבו גדלה. כיום היא מתגוררת בבני ברק, וכאמור מתנדבת בקריית אונו בבי"ס שילה. לפני תקופת הקורונה התנדבה באופן קבוע גם בספריה של תלמוד תורה ממלכתי דתי שלום ברמת גן, בספריה המרכזית באוניברסיטת בר אילן ובסניף המרכזי של עזר מציון בבני ברק.

                                                                                                             ❈   ❈   ❈
צלילים של מוזיקה / אילנה סולומון, באר יעקב

מימי בן עמי  מבאר יעקב, הצליחה לרגשני בסיפור התנדבותה. לפני תקופת הקורונה היא שמחה להתנדב ב"בית הספר על שם אילן רמון", כסייעת למורה למוסיקה, ששמו עידו. המורה עידו התעוור בילדותו וזקוק לעזרה.
מימי הגיעה לבית הספר לפני תחילת הלימודים והכינה לכבוד בואו את הכיתה בצורת ח' לפני כל שיעור מוסיקה, הביאה למענו את הציוד המוסיקלי, סייעה לו בהשגחה על המשמעת בכיתה, בהבאת דפים  מודפסים ממזכירות בית הספר ובחלוקת הציוד לתלמידים. מימי שרה עם עידו ועם התלמידים את השירים שעידו לימד ונהנתה לשמוע את שירתם. היא השתתפה בטקס שנערך בחצר בית הספר, צפתה בעידו ובתלמידים השרים במקהלה וחשה חלק בלתי נפרד מהם ומהמורה, המעביר להם את אהבתו באמצעות צלילי המוסיקה.
למרות משבר הקורונה ולמרות הפסקת הלימודים, מימי דואגת לקשר טלפוני עם עידו ולומדת ממנו אודות תוכניותיו. עידו מצידו, הגיע לביתה לבקרה ולהודות לה על תרומתה לעשייתו המוזיקלית.
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%91%D7%90%D7%A8%20%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91%20%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99%20%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%94.jpg
 
ועוד משהו...
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9F%20%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%A7%D7%94%20%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%94.jpg
הדפים צהובים, האותיות קטנות, אך הקריאה קולחת - על ספרה של טובה נגינה "ילדות עשוקה" / הניה ודוד קמיר

געגועים לדרכה המיוחדת של הסופרת ולחינוך ילדים בשנות החמישים

אחד העיסוקים שלנו בימי הקורונה הוא נבירה בספרים הישנים שלנו. כך התגלגל לידינו הספר "ילדות עשוקה", שכתבה טובה נגינה, בהוצאת "עם עובד". טובה נגינה הייתה מורה ומחנכת בבית הספר "שנקר" בחולון בשנות החמישים, ודוד בן זוגי היה אחד מתלמידיה.
התנהלותה של טובה עם הילדים עולה בקנה אחד עם תורתו של הפדגוג הידוע, יאנוש קורצ'ק.
במועדון, בו עבדה בראשית דרכה, בשכונת עזרא בתל אביב, היא פוגשת ילדים יחפים, לבושים בלויי סחבות וחסרי הרגלים. היא הופכת את המועדון לבית עבורם, דואגת להם לבגדים, מכינה איתם שיעורי בית, עושה ביקורי בית ומגיעה לבתי הספר לשיחות עם המורים. היא מפתחת עם הילדים גן ירק, חוג לקרמיקה ופיסול וחוגגת איתם את חגי ישראל.
כל ילד מקבל תפקיד: אחראי על גן הירק, תורנית ניקיון, אחראית על ההלבשה וכו' וכו.
הילדים מתפתחים ומגיעים להישגים, אך חוזרים ערב ערב לבתיהם הקשים. הם נקרעים בין הבעיות בבית ובין החיים במועדון. טובה מגיעה למסקנה שהם זקוקים למוסד חינוכי והיא פורסת את ה"אני מאמין" החינוכי שלה.
"במוסד שולטים הילדים. במדינה זו אין חזק וחלש, אין נכשל ונרדף. בחברה זו כל האזרחים שווים." 
                                                                                                                               לכתבה המלאה
 
פינת חידת ההיגיון של מאשה -חידה מס. 5 (רמז: החידה קשורה למידעון הנוכחי)   ⇦  לפתרון החידה 
/Pulseem/ClientImages/2225///1bbe8c4db8cc4b2582bfce57a31457bc.png
 

כתבות ומאמרים נוספים  - באתר "ידיד לחינוך":  http://www.yadidla.org.il/  
הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת,  כותרת עליונה (header): ירמי לז'ה
מתפעל אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם 
כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"

הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים
Preview Campaign