קבלנו מספר צילומים ומתוכם בחרה ועדה מצומצמת, איזה מן הצילומים יכנס לפינתנו. הבחירה הייתה קשה. בין הצילומים: צילומי נוף ושקיעות, צילומי אווירה, וצילום אורבני. הצילום שנבחר הפעם הוא צילום לא שגרתי ומיוחד מאוד. הוא צולם מרחפן. מבין 3 הצילומים ששלח הצלם, חשבנו שזו המראה את חצר ביה"ס רימונים באשדוד ממעוף ציפור ובזווית של 90 מעלות כמעט, היא טובה מבין כולן, ומה שצד את דמיוננו בצילום, היא יריעת הבד הכתומה, המיועדת להצללה, המתוחה מקצה לקצה, אך נראית כתמנון ענק השולח זרועותיו...בעינינו יש כאן "סיפור", ובהחלט הופך את הצילום למעניין יותר. מצפים ומחכים לעוד הרבה צילומים מעניינים, תודה לשולחים.

                                                                                                        ירמי לז'ה, אמן ומעצב תדמית וצלם חובב, והוועדה הבוחרת.

"ידיד לחינוך" שמחפשת ערוצי התנדבות חדשים, יצרה קשר עם "יוניפר", חברת סטארטאפ, התומכת בקשישים צמודי בית בעזרת טכנולוגיה חכמה ומונגשת. החברה הוקמה לפני ארבע שנים על ידי שני צעירים מוכשרים, שזיהו את הצורך בתוך משפחותיהם וחיפשו פתרונות עבור הוריהם הקשישים.

במכתב שנשלח למתנדבי אזור השרון של העמותה נאמר: "יוניפר ביחד עם 'ידיד לחינוך' ועם תמיכתם של גופים נוספים כמו הרשות להתנדבות ומשרד העבודה והרווחה, מבקשים לצאת לדרך לפיילוט ברמה אזורית ולהקים מערך התנדבותי שייעודו יתמקד בצמצום בדידות בקרב אזרחים וותיקים בעלי אוריינטציה דיגיטלית נמוכה. הפעילות המשותפת נועדה להפחית את תחושת הבדידות החברתית של אזרחים ותיקים, שדיווחו על כך, או שמוכרים לרשויות ככאלה, וזאת באמצעות יצירת קהילה, תיווך למערכות יחסים משמעותיות וקידום אורח חיים פעיל ובריא".

המתנדבת רחלי כהן-סמסון מ"גומא השפלה", מובילה את המיזם ברמה הארצית.

המיזם מכיל כרטיסיות לכיתות א' - ג', כיתות ד' - ה', כיתות ו', וכך הלאה, שאת רובן יצרו רחלי מובילת המיזם, ושלומית רוט נבון רכזת גומא השפלה.

כמו כן כולל המיזם לינקים לסרטוני הקלטות הדרכה ביו-טיוב, ביניהן ניתן למצוא נושאים כמו:

"מה בין תקשורת לקשר?" ,"מהי אוריינות ?", "מיומנות דיגיטלית למפגש מקוון עם התלמידים", ועוד.

בשכונה, מספר אבי ביידה, הייתי פוגש את הילדים ואת הוריהם. נוצרו קשרים מאד חזקים עם הילדים".

כשהחלה תקופת הקורונה, הוא מספר, שמרו הורי הילדים על קשר איתו. הם התקשרו מדי פעם לשאול לשלומו ובקשו לדעת איך הוא מסתדר. זה היה לפני פסח, ההורים הציעו אפילו לקנות לו ביצים, כשהיה מחסור במוצרים אלה. חלקם אף הציע לו שכר, אך הוא, כמובן, סירב בתוקף.

השנה, עם תחילת שנת הלימודים, החליט אבי לבדוק, כיצד ניתן יהיה להשתלב בלימודים למרות הקורונה, ומספר, שהורי התלמידים שלחו לו ביוזמתם קישור לזום, והוא התחבר אליהם. כך יכול היה להמשיך את הקשר עם הילדים בשעות אחר הצהריים. ההורים העבירו אליו צילום של דפי העבודה שהילדים קבלו, ואבי סייע לכל ילד במשימות שלו. בסיומו של כל מפגש היה מסכם עימם את השיעור ונהנה לקבל משובים כמו: היה טוב, היה לי כיף.

בית הספר נמצא בקשר עם אבי, מעודכן לגבי התלמידים, ודורש בשלומו מדי פעם.

מאחר ואבי לא עבר השתלמות בזום, הוא מצא פתרונות משלו. עבד עם מחברת, בה הדגים, למשל, חילוק ארוך, צילם שלב שלב והעביר לילד שמולו. עם תלמידה אחת עבד על משימה שונה – הכנת כרזה ליום הזיכרון לרבין. הוא שוחח איתה על האירוע שקטע, אולי, תהליך של שלום, הסביר מהי דמוקרטיה, ודיבר על הרוצח, שכפה את דעתו באלימות על מדינה שלמה.