אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%94%D7%93%D7%A8%20%D7%A7%D7%99%D7%A5%2010.jpg
אוגוסט 2020                                                                                                                                                              
                                              שולחים לכם קיץ של אופטימיות                                                                                                                                                                                                  
מתנדבים יוצרים

ימי החופש הגדול, קיץ של תקופת הקורונה!  ב"ידיד לחינוך" עמלים כל העת על מיזמים ותכניות חדשות, בהם יוכלו המתנדבים להשתלב במציאות החדשה והמשתנה. בינתיים, זהו זמן מתאים לעשות פסק זמן (אנחנו כאמור, בקיץ), ולהקדיש את המידעון הזה ליצירה -  יצירה של מתנדבי "ידיד לחינוך", אלה שכותבים, מציירים מצלמים, ועוד עשייה של תחביב ופנאי, שיש בה כישרון. בכל אלה נשמח לשתף אתכם ואולי לגלות עוד כישרונות, שלא תמיד ידענו עליהם. גילינו שיש בינינו קבוצה גדולה של אנשים כאלה, ובודאי יש עוד רבים אחרים. ספרו לנו. 
לפניכם חלון לאחדים מהכישרונות שבינינו.
 
הקו האורבני / ירמי לז'ה מעצב ואמן מתל אביב
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99.jpg
 
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99%20%D7%A2%D7%95%D7%93%20%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8.jpg
כותב ירמי: מעולם לא עלה בדעתי שעיר על גווניה הרבים, יכולה להיות נושא מרתק כל כך לציור. מאז פרישתי לגמלאות לפני כ-3 שנים הקדשתי חלק מזמני לעסוק בנושא האורבני בציור.
למעשה אני עוסק באמנות במסגרת עיסוקי כמעצב גרפי, ומידי פעם אף "חטאתי" באחיזת מכחול. כאשר פרשתי לגמלאות, התחלתי לשוטט ברחובות ת”א עיר הולדתי, הולך בנחת, ומוקסם מהרחובות הקטנים השקטים, השכונות הוותיקות ופינות חמד, שאף פעם לא היה לי זמן לעצור ולחוות את האווירה בהן. תמיד נושא איתי תיק בד ובתוכו פנקס קטן לרישום, עפרונות ופחם לרישום, וערכה קטנה של צבעי אקוורל למקרה שאמצא פינה שקטה לציור...
בציור רחוב אני מחליט, לדוגמא, כמה מכוניות אני רוצה. אני מזיז או מסיר עמודי חשמל, שמסתירים אלמנטים מעניינים כמו בית קפה. אני מחליט כמה אנשים יעברו במעבר חצייה וכו'. ככלל, אני מציב אנשים בציור כדי להדגיש עומק. בדרך כלל יש אדם או זוג קרובים מאוד, דמות מרוחקת יותר, וברקע דמויות קטנות ורחוקות. 
 

בין הגל הראשון לשני

סיפורי הקורונה שלנו על פי הכובע אותו חבשנו

מאת: תרצה הרמלין ומתנדבי עמק חפר
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%96%D7%94%D7%91%D7%94%20%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A2%20%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A2%20%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%9C%20%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A3.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%9B%D7%95%D7%91%D7%A2%20%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A7%204.jpg
סיפורי הקורונה שלנו הם על פי הכובע אותו חבשנו. ידענו,  שאם כל אחד מאיתנו יספר את מה שקרה, על הקושי והאתגר, רגשות השמחה והחרדה, נמצא עצמינו כמו באגדה על ההגדה של פסח: "עלה השחר ואנחנו מסובין".
לכן, כל אחד מיקד את סיפורו בכובע שנפל בגורלו.
אם תקראו את הסיפורים, תדעו שמדובר רק בנקודת מבט אחת,  וחסרות לכם עוד חמש נקודות מבט.                                   קראו עוד
 
איך ולמה התחלתי לכתוב? / רחלי פוקס משקובסקי מקרית אונו

כילדה בת עשר עם דמיון מאד מפותח, נהניתי לכתוב סיפורי הרפתקאות בהשפעת אין ספור ספרי ילדים שקראתי. בזמן כלשהו בבגרותי הרגשתי, שאני מתחילה לטבוע בשלל המחשבות, החוויות והתחושות שמלאו אותי במהלך חיי, כמו ספוג שמוכרח לשחרר את המים האצורים בו, על מנת שיתחדש אצלו כוח הספיגה.
הצטרפתי לסדנת כתיבה בהנחיית הסופרת שלומית מירון, ובמסגרתה כתבתי סיפורים במשך שבע שנים. 
גבס / סיפור
שוב שרה'לה גולדברג עם גבס על היד. 
אנחנו עומדים בתור לכתוב ולצייר על הגבס. היא מחכה בסבלנות עם החיוך המקסים וגומות החן. תמיד היא שוברת משהו, או שיש לה נקע, והיד תלויה על תחבושת עם סד. כמובן שהיא לא יכולה לעשות שיעורים. איזה יופי זה! לי לא נשבר כלום. בטח, אני תמיד בורחת מהכדור במחניים. בגלל זה מינו אותי רק לממלאת מקום, פוחדת נורא מהפיצוצים. משתדלת להעלים את עצמי על המגרש, ומחכה שהמשחק יסתיים. לא יכולה להרשות לעצמי לפרוש מזה לגמרי. 
שרה'לה  גבוהה, יש לה שיער דבש, שני אחים – אחד גדול ואחד קטן, והיא לא פוחדת מהכדור...
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%92%D7%91%D7%A1%20%D7%91%D7%99%D7%93%20(2).jpg
 
ברוח הזמן - "תעשה שידה, טרקטור, מיטה... בסוף עברתי לגילוף בעץ" / אבי אזרד מנס ציונה
/Pulseem/ClientImages/2225///2f41fcbee66d460abbd519279d877f18.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///ff5665b1ca114ecc97a2821186ba388a.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///cbdec83494564ddc923058fc450d3b4d.jpg
כותב אבי: שמירת מרחק ולא מטעמי דת, מסכות ולא של פורים, נכדים שומרים על הסבים והסבתות ולא ההפך, מופעים ללא קהל, קהל ללא מנהיג, קול המון ולא צוהל. בימים אלה  מצאתי לנכון ליצור ברוח הזמן... בד בבד עם פרישתי לגימלאות, חיפשתי לי עיסוק שיהיה כמה שיותר רחוק מתחום עבודתי.
הכניסה לתחום היתה קלה למדי, דרישה מיידית לריהוט וצעצועי ילדים (לנכדי) ושוב נקלעתי לנושא פרקטי. דרישות למיטה, ארון ומכונית -  ממש כמו בעבודה. דרישות, דרישות, דרישות: תעשה שידת "הלו קיטי", מיטת מכונית, או מיטת שער כדור רגל. טרקטור אוטובוס או כיסא נדנדה. לאחר כמה עשרות רהיטי ילדים, צעצועים מכל סוג, לכל גיל לבנים ובנות,  החלטתי ליצור לשם היצירה. לאחר חיפוש ממושך, נפל הפור  על "חרטות עץ", רכישת מחרטה וכלים, לימוד עצמי, התיעצויות עם חברים וקדימה למלאכה...
 
משתתפים ומצלמים בשעורי צילום למתנדבי "ידיד לחינוך" - באר יעקב, כתבה: אילנה סולומון
 

כבר במפגש הראשוני למדנו, שבאמצעות הצילומים מכירים אופיים של אנשים, צופים בהתנהגותם האנושית ויודעים על מאווייהם ועל תפישת עולמם. חשנו שהצילום מהווה ראי לנפש האדם. הבנו שהחוג המשובח הופך להיות לחלק משמעותי בחיינו. מצאנו עצמנו ממתינים בשקיקה למפגש הבא. 
המצלמים בחוג נהנים מהסברים מרתקים על גדולי האומנות בתחומיה המגוונים, ויודעים שהצילום הינו כלי אומנותי בידי המצלם. ראינו שכל אדם יראה אחרת את הנושא המצולם, והדבר הולם את ראיית העולם של כל אחד מאיתנו. חשוב לדעת להתמקד בעיקר, להכיר את זוויות הצילום,  להדגיש נושא מרכזי אחד, לעמוד על עניין האור והצל בחיינו ובצילומינו ולדעת, כיצד נוכל לגרום לעניין בקרב המתבונן. התרגול הביתי מסייע  להבנת עולם הצילום.      

/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%91%D7%90%D7%A8%20%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91%20%D7%97%D7%95%D7%92%20%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D%20%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%99%20%D7%90%D7%95%D7%A8%20%D7%95%D7%A6%D7%9C.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%91%D7%90%D7%A8%20%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91%20%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9D%20%D7%90%D7%95%D7%A8%20%D7%95%D7%A6%D7%9C%20%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94.jpg
                                               בצילומים: משחקי אור וצל: מימין - אסתי רביזדה,  משמאל - שירה גדולים                                                                                                                                                                                                                                                                                                     
                                                                                                                                                                                             
 לכתבה המלאה             
 
האוצר - סיפור מתוך סידרת סיפורים לנכדתי, תמר / ויקי מזרחי, קרית אונו
"כך חשבתי", אומרת ויקי, "להעביר את המורשת של המשפחה לנכדים"

ויויקה ממהרת לביתה ואינה מתעכבת עם חברותיה בסיום הלימודים. יש לה אחריות, היא הבכורה בבנות. רק בת תשע ומתפקדת כ"מבוגר האחראי" לאחיותיה הצעירות.
"הבנות", כך כינו כולם את אורה ורבקה, אחיותיה הצעירות שנראו כתאומות. אורה בת שלוש, גבוהה לגילה, רבקה גדולה ממנה בשנתיים, אך עדינה וקטנה כבובה. למרות השוני במראה ובאופי שלהן, הן היו תמיד צמודות וכרוכות אחת אחרי השנייה, מה שעשה אותן ליחידה אחת בעיני כל מי שהכיר אותן. שתיהן כאחת נשמעו בצייתנות וללא עוררין לויויקה ולקחו חלק במטלות הבית.
שמונה שנים קשות חלפו מאז עלייתם ארצה, ונראה לראשונה שמסתמן האור. מזה שנה ונטורה ואיזאק עובדים שעות ארוכות במפעל לארנקי עור יוקרתיים ושמחים על מזלם הטוב. אלה היו ימים שהפרנסה לא הייתה מנת חלקם של רבים וטובים ולא הייתה בגדר מובן מאליו. 
                                                                                                                                                                             להמשך הסיפור
 
צילה מבת ים והבובות, ראיינה: צביה טולדנו

...ומכיוון שילדים אוהבים לשמוע סיפורים, יצרה צילה לכל סיפור ילדים מוכר ואהוב את הדמויות המתאימות. הבובות עשויות פימו. לאחר שהיא יוצרת את הבובות והפימו מתייבש ונעשה קשה, צילה מלבישה אותן.
כשדמיינה כיצד לספר את הסיפורים, החליטה תוך כדי שהיא ממחיזה אותם, לעבד מעט את השפה גם כדי להתאימה יותר לגיל הילדים, וגם מפני שקשה מאד גם לקרוא מתוך ספר וגם להפעיל את הבובות בעת ובעונה אחת. כך המחיזה למשל את הסיפורים "הפיל שרצה להיות הכי" או "מעשה בחמישה בלונים"  ועוד.
כל החדר בביתה של צילה מלא בבובות. כל סיפור נארז בקופסא ובה הדמויות והספר המקורי.
צילה מתנדבת בביה"ס "הנשיא" בבת ים.
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%91%D7%AA%20%D7%99%D7%9D%20%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%94.jpg
 
/Pulseem/ClientImages/2225///e76bde95b8d8461080be445585f5f50e.jpg
ספר הילדים: א"ב של  ספתא, שהוציאה חנה רן מעין חרוד 
ראיינה חנה הופר

כשפרשה חנה לגימלאות לפני שלוש שנים, נזכרה בחומרים שבמגרה וגמלה בליבה ההחלטה להוציא ספר. מטרתה בספר הייתה לדבריה, "לספר על חוויות משותפות מחייהם של נכדים וסבתם דרך שירים לפי סדר האלפבית, וגם תרגול לראשית קריאה וכתיבה".
שמות השירים שבספר מסודרים לפי סדר א' – ב' כשכל שיר מספר על חוויה אחרת, למשל: חווית טיול עם סבתא מתחילה באות ט' ונקראת: טיול.
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%97%D7%A0%D7%94%20%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A8%20%D7%98%D7%99%D7%95%D7%9C.jpg
 
תרופה - איורים וטקסטים כתרופות / שרה רוטקופ הרמתי מפתח תקוה

כותבת שרה: למה תרופה? למה דווקא תרופה?  הנה סיפור, סיפור קטנטן: אני סעדתי את בעלי, שהיה חולה מאד מאד. פנתה אלי חברה טובה ושאלה: "איזה תרופות נתנו לך, כדי שתצליחי לעבור את התקופה העצובה והקשה הזו"...? אתן לך את שם הרופא. אמרתי לה: אבל אני, אישית, אשלח לך כל יום תרופה. וכך, בכל יום איירתי: ציירתי שקית קטנטנה שקופה למחצה, שבתוכה ה"תרופה", ולידה הסבר.
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%A9%D7%A8%D7%94%20%D7%A6%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///5c9248aeebf04db39677ab5f6d507f5d.jpg
 
ידידים מחפשים משמעות - חברי "ידיד לחינוך" במודיעין יוצרים בזמן הקורונה, כתבה ציפי בר גיל
/Pulseem/ClientImages/2225///598de1057c494286a1d72ed4835d20a3.jpg
/Pulseem/ClientImages/2225///bcea831f08ae46c8ada3d8c75f08b5e7.jpg
ויקטור פרנקל בספרו: "האדם מחפש משמעות" דיבר על היכולת שלנו לבחור את תגובתנו לכל ארוע, תמיד ובכל מצב. אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: בחירת עמדתו גם בנסיבות קשות מאד. האדם יכול להחליט מי הוא יהיה מבחינה נפשית ורוחנית. חירות רוחנית היא זו שנותנת משמעות ותכלית לחיים.
מתנדבי "ידיד לחינוך" במודיעין בחרו להתמודד עם הקורונה ונתנו לתקופה זו משמעות מיוחדת.
 
פינטרסט - רעיונות ליצירה  מדריך למתנדבים מאת מאשה ליפשיץ  

מהו פינטרסט?
  
פִּינְטֶרֶסְט אוצרת בתוכה אוצר תכני וויזואלי מדהים.
מדובר בקטלוג רעיונות ויזואלי עשיר במיוחד -  מקור להצעות והשראות לפעילויות עם תלמידים, עם נכדים ויש בו נושאים שונים ומגוונים, שמעניינים אתכם באופן אישי. ניתן ליצור לוחות ויזואליים, בהם נוכל לאגור (לנעוץ) תמונות, סרטונים ואיורים לשימוש עתידי, פרטי או ציבורי, שאפשר לשתף עם מגוון אנשים מתרבויות ברחבי העולם.
/Pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%20%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1%D7%98.png
 
כתבות ומאמרים נוספים  - באתר "ידיד לחינוך":  http://www.yadidla.org.il/  

הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת,  כותרת עליונה (header): ירמי לז'ה, 
מתפעל אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם 

כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"
הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים
Preview Campaign