אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
/Pulseem/ClientImages/5358///header-mihlala-newsletter.jpg
/Pulseem/ClientImages/5358///logo.png


אל תכעסו על כחלון. הוא פשוט לא ידע
רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון והמכללה החברתית-כלכלית 

פורסם בהארץ, 31.12.2017



משה כחלון לא ידע, הוא לא ידע. שר האוצר לא צפה את הכרזת "טבע" על פיטורי אלפי עובדים בישראל. אז מה אם חרב הפיטורים מונחת על צווארם של עובדי החברה כבר ארבע שנים. אז מה אם כבר בשנת 2013 פירסם מבקר המדינה דו"ח חמור על הטבות המס השערורייתיות שניתנות לחברה, שמעולם לא מילאו את המטרות שלשמן הוענקו. קטסטרופה כלכלית מתרגשת על חייהן של אלפי משפחות ושר האוצר לא עושה דבר. "טבע זה אלי מטפל" (שר הכלכלה אלי כהן), ענה כשנשאל על הנושא. מה לו ולזה.

משה כחלון לא ידע על עודפי הגבייה ממסים. אז מה אם העודפים אינם תוצאה חד פעמית של תחזית שמרנית, אלא מציאות כלכלית שחוזרת על עצמה שנה חמישית ברציפות. 35 מיליארד שקלים של גבייה מעבר למתוכנן גבתה המדינה מאז 2013. אבל הגבייה העודפת הפתיעה את כחלון. לכן הוא לא השתמש בה כדי לבצע מהלכים משני מציאות כמו חוק חינוך חינם מגיל 0 או בניית מערך מתקדם של הכשרות בשוק עבודה שיעבור בעתיד הקרוב טלטלות עזות. במקום זה הוא חסך לנו 100 ש"ח במסים וביטל את המכסים על מסחטות מיצים.

משה כחלון לא ידע שמספר המשפחות העניות שבהן לפחות אחד מבני הזוג עובד נמצא בעלייה. הוא גם לא ידע שישראל מובילה את העולם המערבי במספר הילדים העניים. לכן הוא מילמל משהו על דו"ח העוני האחרון והשאיר בבוידעם את המלצות הוועדה למלחמה בעוני מ-2014, בראשות חבר מפלגתו אלי אלאלוף. ועדה שישבה על המדוכה במשך שנה והמליצה על מדיניות שאיש לא מתכוון ליישם. בטח לא שר האוצר.

אחרי הכל, הוא עסוק. מוריד מכסים על תמרוקים, מבטל מס קנייה על מגברים, מסתער על מחירי התנורים. הרזולוציות אליהן ירדו כחלון ובכירי משרדו במסיבת העיתונאים הבהולה שכינסו כדי להציג את תוכנית "נטו הוזלות", המחישו את גודל האבסורד. יושבת ההנהגה הכלכלית של מדינת ישראל ומציינת בזה אחר זה שמות של מוצרים שהמכס עליהם יוסר לשנה אחת בלבד. זו לא רק כלכלת בחירות, זה עיסוק בנושאים הטפלים ביותר שניתן לעלות על הדעת. בזמן שהטיטאניק של כלכלת ישראל מתנגשת בקרחונים גדולים, הקברניט עוסק במחירי המשקאות במיני בר.

זה לא חייב להיות ככה. ממשלות ישראל קיבלו בעבר החלטות כלכליות דרמטיות, בתנאים קשים בהרבה. ישראל בת השנה, ללא תעשיית סייבר ועודפי גבייה, חוקקה חוק חינוך חובה. המדינה הצעירה הקימה מערך ביטוח לאומי מתקדם ומערכת בריאות מפוארת. בשנות ה-70, לאחר מלחמת יום כיפור ומחאת הפנתרים השחורים, החל פרויקט שיקום שכונות. בשנות ה-90 עלו ושוכנו כאן מיליון עולים, חוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי והוקמו מכללות ציבוריות ברחבי הפריפריה.

בשנת 2003 שר האוצר, בנימין נתניהו, שינה את כלכלת ישראל בעזרת מדיניות שנגזרה ממשל "האיש השמן והרזה" המפורסם; הוא קיצץ בשירותים החברתיים ובקצבאות וקידם הפרטות. שיעורי העוני ואי השוויון הגבוהים הם במידה רבה תוצר של מהלכים אלו, אבל גם מי שחולק עליהם לחלוטין (כמו הח"מ) חייב להודות שנתניהו של אז עסק במדיניות מאקרו ולא במהלכים קוסמטיים. בבחירות 2006 הציב עמיר פרץ יעדים שנראו דמיוניים: פנסיה לכל אזרח ושכר מינימום שעולה בפעימות. שני הצעדים יושמו בשנים שלאחר מכן והשפיעו דרמטית על חייהם של אזרחי ישראל.

וכחלון? הוא מוריד את מס הקנייה על ממירים. שניים בעשר, רק היום.

/Pulseem/ClientImages/5358///footer-mihlala-newsletter.jpg
הודעה זו נשלחה ל- על ידי manager@sea.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
Preview Campaign