...כל הקרואים הגיעו בשעה היעודה, ומשה התהלך ביניהם כחתן בחופתו. התקרובת שהכין מבעוד מועד, החיוך הרחב שלו ושל פלורה רעייתו, העניקו לנו תחושה של יצירת דבר חדש בתקופה כה קודרת. ציירנו בביתו ציורים ברוח התקופה, אכלנו יחדיו וחשנו שנוצרו בינינו קשרים חדשים שמקורם בהכרת חיי האחר.כשפניתי למשה בשאלה, במה, המפגשים בבתים כל כך מיטיבים עימנו, השיב: "כך אנו מצליחים לשוחח , להקשיב ולראות את האדם בתוך המקום אותו עיצב כפי שרצה. הבית הוא בבואה לאדם, לאישיותו ולשאיפותיו. לפני שהחברים נפגשו בביתי, לא הכרתי אותם כלל. לא ידעתי שבקבוצה קיימים אנשים שגרים לידי. היום אני מכיר את כולם וחש שנוצרה כאן קבוצה נפלאה."
בינתיים הופיעה בחדר פלורה זוגתו של משה, וביקשה להראות לי את המרתף הגדול שבביתם. ירדתי עימה לראות את המרתף ,והיא שאלה: "אולי נוכל לקיים כאן את שיעורי הפילאטיס, שפסקו מאז היום שלאחר שמחת תורה?"
...שירלי המדריכה שינסה מותנייים, באה בחיוכה הרחב והביאה באמתחתה תרגילי נשימה, המשחררים ממתח, ותרגילי תנועה, המתווים לגופנו דרך חדשה להתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה.
פלורה, שאלתי, "איך ולמה החלטת לקיים גם את מפגש שעורי הפילאטיס בביתך?" ופלורה ענתה: "פשוט מאד, כשהתקיים בביתנו שיעור ציור, חשבתי לי, שהמרתף הגדול בביתנו מתאים בדיוק לפילאטיס".
"התחושה שלנו נהדרת, תחושה של עשייה למען החבורה, אותה לא ראיתי מאז תחילת המלחמה. "חשוב לי שניפגש הלאה, כי המפגשים עוזרים לנו מבחינה גופנית בפרט ומבחינה נפשית בכלל. השיחה בין המשתתפים היא אינטימית, והבית הוא מרחב מוגן לעומת המרחב הציבורי המנוכר."
