|
"וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ה' אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכׇל־מְאֹדֶֽךָ׃ וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ" (דברים ו, ה–ו).
הפסוק הראשון מצווה על אהבת ה', אולם כיצד אפשר לצוות לאהוב? במה באה לידי ביטוי אהבה לה', שאין לנו כל יכולת להבין את מהותו ועצמותו? בא הפסוק השני ומסביר כיצד אהבה זו באה לידי ביטוי וכיצד אפשר לעורר את האהבה הזו.
כפי שמסביר רש"י: "וּמַהוּ הָאַהֲבָה? והיו הדברים האלה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר בְּהַקָּבָּ"ה וּמְדַּבֵּק בִּדְרָכָיו" (על פי ספרי).
על ידי מחשבת הלב, שינון הדברים בדיבור – "ושננתם לבניך", ובמעשה – "וקשרתם לאות על ידיך", מכיר האדם את הקב"ה ולומד כיצד להתדבק בדרכיו.
עם זאת, יש צורך גם בתחושה של התחדשות כדי לאהוב, כפי שממשיך רש"י ומסביר: "'אשר אנכי מצוך היום. לֹא יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִדְיוּטְגְּמָא יְשָׁנָה שֶׁאֵין אָדָם סוֹפְנָהּ, אֶלָּא כַּחֲדָשָׁה שֶׁהַכֹּל רָצִין לִקְרָאתָהּ; דְּיוּטְגְּמָא – מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הַבָּאָה בְּמִכְתָּב" (על פי ספרי).
"אור החיים" מסביר את הדברים:
"עוד ירצה ללמד בני ישראל דרך שיתקבלו הדברים אצלם לאהוב ה', כי האהבה אינה מעשה שיכריח האדם רצונו לעשות מצות המלך אלא הוא דבר שתלוי בלב וכל שהלב לא ירגיש דבר שיפעול בו החשק אינו אוהב הגם שיכריחנו בכל מין הכרח, לזה באה העצה מאל יועץ ואמר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך, פירוש כשיתמיד שימת הדברים על לבו יוולד בלבו חשק תאווה הרוחניות וירוץ לבו לאהבת ה' בכל אשר ציוהו, ודבר זה אנחנו יתמי דיתמי אנו מרגישים, כי רבה תאוה בלבנו וחשק אלהי עולם יותר מכל הון עולם וכבוד מלכות וכל ערב... אשרינו מה טוב חלקנו...".
מכיוון שאי אפשר לצוות על אהבה, מסבירה התורה שאפשר לעורר את האהבה לה' יתברך על ידי לימוד התורה והתבוננות בה.
מוסיף "הכתב והקבלה":
"שהכל תלוי בתלמוד תורה שעל ידי כך האדם מתדבק בדרכי ה' ויאהוב אותו." לאחר שהוא מביא את דברי הספרי הוא מסביר: "כלומר שהיינו יכולים לטעות שהידיעה העיונית והחקירה השכלית הטבעית היא המביאה את האדם לאהבת הש"י, לכן ביאר הכתוב שאינו כן, ובאמת כי אהבת הש"י ע"י [=השם יתברך על ידי] העיון בתורה וקיום מצותיה לבד.."
בדברים אלו רומז ה"כתב והקבלה" לדברי הרמב"ם, כפי שכותב הרא"ם במפורש לאחר שהוא מסביר את דברי רש"י: "... אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק שני מהלכות יסודי התורה 'האל הנכבד והנורא מצוה לאוהבו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, והיאך היא הדרך לאוהבו שיתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה חכמתו..' לכאורה יש כאן מחלוקת בין רש"י לרמב"ם בשאלה כיצד לעורר את האהבה לה' – לרש"י על ידי לימוד התורה ולרמב"ם על ידי התבוננות בפלאי הבריאה.
הרא"ם מתרץ את הדברים: "ושמא יש לומר שבעשיית המצוות יטה לבבו לחקור על שהמצוה הוא הבורא את העולם וישים את לבו מתוך כך להתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים ויראה מהן חכמתו יתברך ומיד יאהבנו ויתאוה לדעת אותו ולמשיגו וזהו שרמזו רז"ל בספרי במאמר 'שמתוך כך אתה מכיר בקב"ה."
מתוך עיון בדברי התורה נלמד להתבונן במעשי הבריאה ומתוך כך נחזק את האהבה לה'.
אכן, בספר המצוות מביא הרמב"ם את דברי הספרי במפורש, ומסביר שאהבת ה' איננה רגש אהבה מופשט, אלא היא צריכה לבוא לידי ביטוי בלימוד התורה ובהתבוננות בפעולותיו של הקב"ה: "היא שצונו באהבתו יתעלה. וזה שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחויבת, ולשון ספרי: 'לפי שנאמר ואהבת את ה' אלהיך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. הנה בארנו לך שבהתבוננות תעלה בידך ההשגה ותגיע ההנאה ותבא האהבה בהכרח. וכבר בארנו שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו..." (ספר המצוות, עשה ג).
לימוד התורה מביא את האדם להתבוננות הן במצוותיו והנהגותיו, ומתוך כך גם במעשי הבריאה הנפלאים, ולכן הדברים קשורים זה בזה.
"ספר החינוך" הולך כדרכו בעקבות דברי הרמב"ם ומסביר: שנצטוינו לאהוב את המקום ברוך הוא, שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך'. וענין המצוה שנחשוב ונתבונן בפקודיו ופעולותיו עד שנשיגהו כפי יכולתנו ונתענג בהשגחתו בתכלית הענג, וזאת היא האהבה המיוחדת."
ולאחר שהוא מביא את דברי הספרי הוא מוסיף:
"כלומר, שעם התבוננות בתורה תתיישב האהבה בלב בהכרח. ואמרו זכרונם לברכה (שם) שזאת האהבה תחייב האדם לעורר בני אדם באהבתו לעבדו, כמו שמצינו באברהם...שרש מצוה זו ידוע, שלא יקים האדם מצות השם ברוך הוא יפה, רק באהבתו אותו.." (מצווה תיח).
התורה מצווה על אהבת ה' ונותנת לנו הסבר כיצד צריך לעורר את האהבה. לימוד התורה והתבוננות בחכמתה ועומקה ומתוך כך התבוננות בפעולותיו של הקב"ה בעולמו הוא זה שמבטא את אהבת ה' באופן ממשי ועוזר להעצים אהבה זו.
אמנם הרמב"ם בהלכות "יסודי התורה" מסביר את מצוות אהבת ה' בצורה אחרת:
"האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר: 'ואהבת את ה' אלוקיך...' ונאמר: 'את ה' אלוקיך תירא'. והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול. כמו שאמר דוד (תהלים מב) 'צמאה נפשי לאלוקים לאל חי'. וכשמחשב בדברים אלה עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד וידע שהוא בריה קטנה, שפלה, אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה..". (פרק ה, הלכה א-ב).
הרמב"ם לא מזכיר כאן את לימוד התורה כדבר שמבטא את אהבת ה', אלא רק התבוננות "במעשיו וברואיו הנפלאים".
רבים עסקו בשאלה זו (עיינו בליקוטי שיחות כרך לד ,פרשת ואתחנן, לרבי מליובאוויטש ובספר "מצווה ברה" לרב יהושע ויצמן, מצווה עשה ג, באריכות ובעיון בדברי הרמב"ם ואכמ"ל).
בעולם המודרני, עוסקים מאות אלפי בני אדם בגילוי נפלאות הבריאה,במציאה וגילוי של חידושים גדולים במדעי הטבע והחיים המתגלים יום יום. הם מראים ומלמדים עד כמה העולם הטבעי הגשמי הוא אין־סופי, ובכל דבר קטן כגדול יש המוני משמעויות לקיומו של העולם. למרות זאת, רוב מוחלט של אותם חוקרים איננו משייך זאת לאלקים שברא את העולם, אלא ל"נפלאות הטבע".
הדרך לגלות את שם ה' בעולם תלויה בכך שנתחבר לתורה, שהיא דבר ה' שנגלה אלינו ונתבונן בחכמתה הרבה. מתוך לימוד והתבוננות בדברי התורה נבין שהטבע כולו גילוי אלקי הוא. כפי שאומר משה רבנו בתחילתה של הפרשה: "וּשְׁמַרְתֶּם֮ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חׇכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כׇּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה" (פרק ד, ו). ומתוך הבנה זו נדע לראות גם את נפלאות הטבע במבט מאמין ואוהב. זהו הביטוי המעשי של מצוות אהבת ה'.
זוהי כוונתם של חכמים באומרם "שמתוך כך אתה מכיר את ה' והולך בדרכיו" כדברי רש"י, או כדבריו של הרמב"ם: "שעם התבוננות בתורה תתיישב האהבה בלב בהכרח."
עומדים אנו ביום ט"ו באב, הנקרא בפי רבים "חג האהבה" בין איש לאשתו. כדי לקיים ולשמר את האהבה יש צורך ללכת בדרך שאותה מתווה לנו התורה במצוות אהבת ה'.
למידה והתבוננות הדדית בקשר שבין בני הזוג, התחדשות יום־יומית,יחד עם מימוש האהבה בפועל בחיי המעשה, היא הדרך ליישם את האהבה ולשמרה.
| 
