אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%9F%2052%20%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94%20%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%91%D7%A8%202023.jpg
לא חשבנו שאת המידעון הקרוב נוציא זמן קצר כל כך אחרי צאת קודמו, אבל המציאות השתנתה. החלטנו להוציא בתקופה הקרובה, כל עוד נמשכת המלחמה,את המידעונים שלנו לעיתים תכופות ולא אחת לחודש, כמו בזמנים רגילים. 
נביא כאן תחושות, רגשות והרהורים שלנו ושלכם, סיפורים שלכם מהמתרחש בשטח בעת הזאת, מידע על התארגנות העמותה בשעות חרום אלה, וגם דברים קלילים יותר להפגת המתח.

כ
תובת המייל לשליחת עצות, רעיונות ושאלות וכן לשליחת צילומים: sprinzak@gmail.com
 
מתנדבות ומתנדבים יקרים מאוד

מקוה שכולכם בטוב ככל הניתן, בימים לא פשוטים אלה.
בבוקר שבת לפני כשבועיים התעוררה מדינת ישראל למציאות שטרם ידענו כמותה. מאז, הימים והלילות קשים לכולנו. לצערנו הרב, המוות הרצחני היכה גם במשפחות המתנדבים שלנו, ואנו אבלים עימם ועם כל עם ישראל על אובדן החיים, ומאחלים החלמה מלאה לפצועים, בגוף ובנפש.
לצד הצער העמוק והקשב לקורה בגבולות, אנו מחויבים גם בימים אלה לעשות כל שביכולתנו, כדי לתמוך ולהעצים את החברה הישראלית ואתכם, מתנדבינו.
זמן קצר לאחר שהבנו שמדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה, התארגן צוות העמותה לבחון, כיצד ניתן להמשיך ולשרת את שתי אוכלוסיות היעד של "ידיד לחינוך" – אתכם, המתנדבים, ואת מערכת החינוך – ילדינו.
מורכבות המצב כופה על כולנו ב"ידיד לחינוך" התנהלות שונה מן הרגיל, ומחייבת חשיבה מקורית ומציאת פתרונות לא שגרתיים. חלק מדרכי ההתנדבות השונות בזמן חירום נשארו עמנו עוד מימי הקורונה, וחלקן מתהוות בימים אלה.
במידעון זה נפרוס בפניכם את מה שעשינו עד כה, ומה שאנו עוד מתכננים לעשות בקרוב.
כפי תוכלו לראות, אנו עושים כל מאמץ להתאים את פעילותנו לימים לא פשוטים אלה. נמשיך ביתר שאת לבחון כל אפשרות למענה, הן לצורך שלכם, המתנדבים, והן לצרכי מערכת החינוך.
זו הזדמנות להגיד תודה לצוות המטה המסור והנפלא, לוועד המנהל שתומך, מנחה ומלווה, לכל מתנדבי התחומים השונים ולרכזות (ורכז!) היישובים שלנו. עם צוות שכזה, רק השמיים הם הגבול.
ותודה אחרונה לכם – המתנדבים, האזרחים הותיקים של המדינה הזו, שעברתם כל כך הרבה בשנים בהן בניתם בזיעת אפיכם את מדינת ישראל, כל אחד בתחומו. אתם נותנים לנו היום את ההשראה, ומכם אנו שואבים את הכוח והעוצמה להמשיך, לפרוץ קדימה ולעשות את החברה שלנו לטובה יותר, על אף כל קשיי העת הזו.
אנחנו נתאושש מהמלחמה הזו ומתוצאותיה הנוראות, כי אין כל אפשרות אחרת. יחד נמשיך לממש את החזון הציוני לתקומת עם ישראל בארצו, שאנו שותפים לו מידי יום, ונמשיך לעשות את החברה שלנו לטובה יותר. עוד נחזור לימי השגרה הטובה והברוכה ולבתי הספר ולמפגשים, שלאחר המלחמה יהיו חשובים שבעתיים.
ועד אז - תשמרו על עצמכם ועל יקיריכם.
מאחל לכולנו רק טוב!
                                                                                                שלכם, אורי פרג, מנכ"ל "ידיד לחינוך" 

 
לך אל העצים... / הניה קמיר
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%A2%D7%A5%20%D7%A9%D7%A7%D7%9E%D7%94%20%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%9F.jpg
חזרנו לטיולים הקצרים קרוב לבית (100 מטר מהבית, זוכרים?)
בטיולים האלה אני מתבוננת בטבע העירוני סביבי: הצומח, החי והאדם.
עולם הצומח והחי הוא עשיר ומגוון להפליא, תוצרים של אבולוציה ארוכת שנים.
אני מתבוננת בעצים ומתפעלת מהם. הם מייצרים מזון לעצמם ולאחרים, מספקים חמצן לאטמוספירה, משרים צל ולחות לחוסים בצילם, מזמינים ציפורים וחרקים לסייע להם ברבייה ומפצים אותם בצוף, אבקה ופירות, מוסיפים יופי ואסטטיקה לעולמנו.
לעומתם בעלי החיים?
הם צורכים חמצן ותלויים בחמצן של הצמחים, לא יודעים לייצר בעצמם את המזון, ולכן טורפים צמחים או בעלי חיים אחרים, וחיים בחרדה קיומית בשמירה על הצאצאים שלהם.
ובני האדם?
בני האדם, בנוסף  לבעלי החיים האחרים, ניחנו גם ברגשות: קינאה, שינאה, עלבון, אהבה, כבוד, שייכות, תיסכול - רגשות שבשמם יוצאים למלחמות וקרבות ורוצחים את בני מינם.

 
מה נשמע? שיחות טלפוניות עם מתנדבים

כשהתקשרנו לאברהם לשאול לשלומו בימים אלה, השיב: "אצלי הכל בסדר, ואני בקשר עם המורים בביה"ס בו אני מלמד". אמרתי לו: "איזה יופי, המורים מתעניינים בשלומך?" ואברהם משיב לי: "לא, אני מתקשר למורים ומשתדל לחזק אותם בימים הקשים האלה. את יודעת", הוא ממשיך, "אני למוד מלחמות".
את המשפט הזה, "אני למוד מלחמות", שמעתי לא מעט מחברינו ב"ידיד לחינוך", ובודאי גם מרבים אחרים בני הדור שלנו. האם זה משדר איזשהו חוסן? אולי, אין ודאות, אבל ב"ידיד לחינוך" מתנדבים וחברי מטה נרתמו לסייע ולבצע סבב טלפונים בקרב המתנדבים, לשאול לשלומם ולבדוק מי זקוק לתמיכה ואצל מי הכל בסדר, לפחות יחסית.
הסבב הזה של "מה נשמע?" החל מסיבה מובנת באזור הדרום, אבל התרחב אחר כך גם לאזורים אחרים, והוא עדיין נמשך.
המתנדבים מופתעים ומאד מעריכים את ההתעניינות. זו גם הזדמנות לסוג של ונטילציה. יש לא מעט הנמצאים בלחץ ובמצוקה נפשית לא פשוטה, והשיחות האלה, יחד עם ניסיון אמיתי לעזור, חשובות מאד.
ענת פוקסנבוים, מנהלת איזור השפלה, שנכנסה לא מכבר לתפקידה, מספרת על מתנדבת, תושבת אשקלון, שסיפרה, כי היא במצוקה ואינה יכולה לשאת יותר את מטח הטילים שנוחת על העיר, והיא מחפשת דרך לצאת משם. ענת ודרורית, מנהלת איזור הדרום, חיפשו והצליחו למצוא לה מקום בהרצליה.
גיורא אולמן, שגם הוא בין המתקשרים למתנדבים, מספר על מתנדבת מקריית שמונה, נכה, שגרה כעת לבדה. כל החברים הקרובים שלה כולל אלה מהבניין בו היא גרה, עזבו את העיר, והיא מבקשת שנהיה איתה בקשר. רכזת המתנדבים בעיר לקחה על עצמה לדאוג לה...
 

איך התארגנו בעמותה עד כה, ומה אנו מתכננים להמשך

★ מיד לאחר פרוץ המלחמה התחלנו בסבב שיחות טלפון של "מה נשמע" למתנדבים, בו נטלו חלק חברי הועד המנהל, רכזות הישובים וחברי המזכירות הפדגוגית. על ההדים משיחות אלה בכתבה שלעיל.

★ ביום ראשון השבוע התחלנו סדרה של מפגשי זום בנושא בניית חוסן אישי, בשם "יד ביד בידיד לחינוך". ההרצאות מועברות ע"י הגב' זהרה כהן, גרנטולוגית מומחית, והן מיועדות לכם. לפרטים ותאריכים

★ לסדרת ההרצאות הזו, נוסיף עוד תוכנית הרצאות זום, שתיתן מענה לגוף (ספורט) ולנפש (העשרה, הדרכות לעבודה עם התלמידים ועוד). התוכנית תחל בשבוע הבא. הסידרה תועבר בכוחות הפנימיים והמצוינים שלנו; ד"ר אבי צפרוני, חבר הוועד המנהל ירצה בנושא "מפגש חברים בגובה הלב" יחד עם גליה אריעם, חברת צוות ההדרכה. ד"ר אירית דיאמנט, אחראית על המחקר ב"ידיד לחינוך" ומדריכת צ'י קונג מוסמכת, תעביר שיעורי צ'י קונג. ד"ר דבורה כהן, מרצה בפרויקט ח"ץ שלנו, תעביר הרצאה בנושא גוף ונפש. בהמשך נרחיב את הסידרה בנושאים ומרצים נוספים.
 
★ כסיוע לבתי הספר בעת הזו, מיזם ח"צ (להזכירכם, חוקרים צעירים), שנולד בתקופת הקורונה, נפתח מחדש בהובלתה של ד"ר אדריאנה כץ, חוקרת במכון ויצמן ומתנדבת ב"ידיד לחינוך". המיזם פותח עכשיו את פעילותו לכלל האזורים של "ידיד לחינוך", ובו מציעים מתנדבים מהעמותה שהם מדענים, מהנדסים וחוקרים מתחומים שונים, הרצאות העשרה בזום לבתי הספר בחטיבות הביניים והתיכוניים. השבוע הועברה ע"י אבי אזרד הרצאה בנושא כיפת ברזל ל-213 תלמידים מהעיר רמלה

★ השבוע נערך מפגש זום עם האגף לתומכי הוראה במשרד החינוך, שהינו הרגולטור המפקח על פעילותנו בבתי הספר. במפגש התבקשנו לבחון אפשרות להציע למתנדבינו להגיע פיזית למרכזי פינוי של אוכלוסייה מהדרום ומהצפון לטובת התנדבות לפעילות לימודית או מנטלית, עם הילדים ששוהים שם. אנו בעיצומו של מהלך לקידום הנושא בסיוען של הרכזות המסורות שלנו.

★ כידוע, משרד החינוך החל בלימודים מקוונים, וזאת לצד חזרה מדורגת ללימודים פרונטליים. בהתחשב בהתפתחויות בחזיתות הלחימה, סביר שהלימודים המקוונים ילוו אותנו ואולי אף יהפכו בתקופה הקרובה לדרך העיקרית של המשרד להעביר תכנים לימודיים לתלמידים. אנו בקשר עם האגף לתומכי הוראה, ובוחנים כיצד נוכל לשלב אתכם, המתנדבים, גם במימד הזה.

★ רבים מכם מתנדבים בפעילות פרונטלית עם ילדים, למשל בבת ים, עפולה, עמק חפר, חיפה, חוף כרמל וסביר להניח, שישנם עוד שעדיין איננו יודעים עליה, ועימכם הסליחה. התנדבויות אלה יוצאות לפועל בזכות הרכזות שלנו – שחקניות נשמה אמיתיות בשגרה, ועל אחת כמה וכמה בעת הזו.

 
עוטף ישראל /  שרה ברנשטיין
"לקרוא שם" לאדם או יישוב, זה לסמן נתיב, מסלול מיוחד, להעניק אותו על פי הציפייה ממנו.
שורשי אופיו טמונים בשמו, ואפילו גורלו המיוחד. וכשאני מביטה בשמות יישובי "עוטף עזה", שלצערי אכן עטפו את עזה במקום את "עוטף ישראל", אני נעצבת ובוכייה על כי "באופקים" הושחר האופק, ו"בעלומים" ו"רעים" נגדעו חיי צעירים בחבורות שנעלמו מהרדאר על ידי התופת.
"נתיב העשרה" הפך לנתיב העשרות, ו"בארי" שהייתה באר מים חיים, הפכה לגיא ההריגה ולגיהינום עלי אדמות.
ו"המפלסים"? הם התמהמהו, אין מפלס ואין מושיע. כמה נכספנו לך, ארצנו. ו"כיסופים"(נו)הפכו עתה לגעגוע, געגוע למשפחות הנרצחים ולילדים החטופים.
"כרם שלום" נטענו, אבל הם רצו מלחמה. "ניר עוז" "וניר עם" נותרו ללא עוזי שיגן על עמם, ועוז רוחם לא עמד להם, כי נותרו לבדם מול רוצח אכזר שתעתע בנו, והחל כטפטוף שהפך לנחשול שכילה כל חלקה טובה, ולא נותר להם סעד ואף לא זיק(ים) של תקווה...
...נכון, העבר מצמית והלב נשבר, והמילים "להיות עם חופשי בארצנו" מקבלות מימד חדש.
אני מאמינה, כי הדרך הכי טובה לחזות את העתיד, היא להמציאו. אז נפעל בהווה באחדות ובנחישות.
לא נשכח את העבר, ונתכנן טוב יותר את העתיד. מהמשבר תגיע צמיחה.

https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%99%20%D7%A7%D7%95%20%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%98%D7%A3.jpg
 
צרות בצרורות – מתנדבות בקרב משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים במלחמה / צביה טולדנו
צביה ומרי רוצות לעזור. המקרים קשים - על חוסר אונים בעזרה מצד אחד והצלחה בעזרה מהצד האחר
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%A4%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%9D.jpg
לתלמידי החינוך המיוחד ולמשפחותיהם, קשה במיוחד משנסגרו בתי הספר. .
המצוקה והקריאה לעזרה באה מהמשפחות. הם פנו לרווחה ולעירייה, וזו הפעילה את מערך המתנדבים. רכזת "ידיד לחינוך" בעיר, פנתה לכלל המתנדבים. אני, שבעברי עסקתי באוכלוסיות חריגות, הרמתי את הכפפה.
וכך נאמר לי: "יש לנו בעיר מקרה מאוד מאוד חריג. אמא חד הורית לתאומים אוטיסטיים בני חמש זקוקה לעזרה. בנוסף להתמודדות שלה עם הילדים, התבשרה כי אחיה היה בין הרוגי מסיבת הטבע ב"רעים".
מייד השבתי בחיוב. התקשרתי לאם לקבל מידע ראשוני על רמת התפקוד של הילדים, כדי לדעת מה להביא איתי. "הילדים במצב נמוך עד בינוני, אינם מדברים, ואינם משתפים פעולה. הילדה מקבלת פעמיים עד שלוש פעמים ביום התקף אפילפסיה, אבל הם מבינים כל מה שאומרים להם".
חשבתי לעצמי: "אל תהיי גיבורה, תנסי לגייס עוד מתנדבת, ככה תהיו שתיים". מרי המקסימה שמתנדבת ביחד איתי בביה"ס, נענתה מייד בחיוב.
הבאנו אתנו צעצועים, ספרים, מדבקות, קשים לבועות סבון וכלום לא עניין אותם. ניסיתי לספר לילד סיפור: "איפה פינוקי" - הילד חטף את הספר וקרע את כל הדפים ...מרי המקסימה אומרת לי: "צביה, אני לפחות אשטוף את הכלים שבכיור וככה אעזור מעט לפחות לאמא"...
זה היה מתסכל, הרגשנו שאנחנו לא תורמות כלום, ואז קבלנו שם של משפחה נוספת עם שני ילדים אוטיסטים בן 10 ובת 8.... הרגשנו שאנחנו תורמות...הייתה תקשורת טובה. האמא מקסימה. היינו שם שעתיים, מחר נהיה שוב...
למחרת הצענו לאם לצאת ולהתאוורר, "ראית שאפשר לסמוך עלינו - תתלבשי יפה, תלכי לחברה, תבלי שעתיים בכייף. הילדים יהיו בסדר"
בתצלום למעלה: על כל קירות הבית ציורים עם כתובית: "אני עצוב", אני כועס", "אני רעב". שאלתי את האם: הרי הילדים מדברים, למה את מתקשרת אתם דרך כתוביות? והיא ענתה לי: "זו דרך לתקשר, כאשר הם "ננעלים".                                          
                                                                                                                                                                       לכתבה המלאה
 
אוקטובר 73 - חמישים שנה ועוד יום אחרי / זאביק שני

השישה באוקטובר השנה היה מרוחק שבוע וחצי מיום הכיפורים, אבל חמישים שנה מאותה מלחמה ארורה. אחד המאמרים שהתפרסמו בעיתון "ידיעות" ב 5.10.23 באותו סוף השבוע, היה של מי שהיה לימים ראש אמ"ן, האלוף זאבי פרקש, שכותרתו היתה "ההונאה המצרית והעיוורון הישראלי". המאמר התמציתי סוקר אחת לאחת את תרגילי ההונאה של המצרים ואת העיוורון מצידנו. וכך כתב פרקש בסיום המאמר:
"היוהרה הישראלית, הזלזול באוייב והאמונה ביכולות המודיעיניות והמבצעיות תרמו להצלחתו של מהלך ההונאה המצרי. רק אם נחקור את הכשלים שלנו, נוכל להפיק לקחים. ואת הלקחים צריך לתרגל, להטמיע, להעביר מדור לדור, ממפקד למפקד וממנהיג למנהיג. זה חייב להיות חלק אינטגרלי מהתרבות שלנו, אחרת נופתע שוב וניתפס לא מוכנים (ההדגשה שלי)".
ואז הגיע יום המחרת, ה-7 באוקטובר שעה שש וחצי....שבאחת החזיר אותנו חמישים שנה אחורנית. מתברר שמאמרו של פרקש היה נבואה קודרת וכואבת. כנראה שלא למדנו את כל הלקחים ולא יישמנו את כל מה שנדרש היה ליישם.
ממה שידוע לנו היום על המהלכים שקדמו למעשי הטבח של החמאס, ניתן למצוא קווי דמיון רבים בין ההונאה המצרית לבין ההונאה החמאסית, ובין העוורון הישראלי של 1973 לזה של 2023. דמיון מצמרר נוסף הוא הקריאות הנואשות בקשר של חיילי המעוזים לקריאות המצוקה, והבקשה לעזרה של אנשי "עוטף ישראל" מתוך הממ"דים...      

 

 מתח וחרדה - מה לאכול? / נחום נוימן
יללות צופרי האזעקה ופיצוצי הטילים, שנופלים או מיורטים, מזעזעים לי את עור התוף, והעיניים דומעות לראות את תמונות הנרצחים וכאבם של אילו ששרדו את התופת, ואני מבין שאני צריך לכתוב כתבה חדשה ועדכנית בסדרת "מה לאכול".
את הכתבה המיועדת למידעון בנושא תזונה צמחונית כבר שלחתי לריקה העורכת, אך לפתע היא נראית לי לא רלוונטית לימים אילו שהם ימי מלחמה, ומחליט לכתוב כתבה חדשה שנושאה: מה כדאי ואיך כדאי לאכול בימים של מתח וחרדה...
אילו ימים בהם כולנו נמצאים בחרדה, מי יותר ומי פחות, תלוי כמובן במבנה הנפשי של כל אחד מאיתנו, וכמובן ברמת המעורבות שלו ובעיקר של יקיריו שבחזית הלחימה. כפי שאתם לבטח יודעים, הסימנים ותוצאות המתח והחרדה אינם תמיד מורגשים ומתגלים בזמן אמת, אך התוצאות הנפשיות וגם הגופניות עלולות להתגלות רק לאחר חודשים ואפילו שנים.
יש כמה דברים שאנו יכולים לעשות בשגרת ימינו שהשתבשה כדי להתמודד עם המתח הזה, ואחד החשובים שבהם הוא לשים לב למזון שאנו אוכלים.
אוכל מנחם - אתם לבטח מכירים את המונח שמתייחס למיני מאכלים, כולל: ממתקים, פסטות, פיצות, עוגות ועוגיות, חטיפים, קרקרים ולחמים, שאכילתם תשפר לנו את מצב הרוח הדיכאוני והעצוב שלנו, ובמקביל ידאגו לתוספת של עוד כמה קילוגרמים למשקלנו. יש לכך הסבר פיזיולוגי, מאחר ומאכלים אילו בעלי ערך גליקמי גבוה, משחררים במהירות הורמוני סרוטונין ודופמין למוחנו, שמסייעים לתחושת רגיעה ושיפור מצב הרוח. הבעיה היא, שההשפעה היא קיצרת מועד. מהר מאד רמות האינסולין בגופנו עולות. כתוצאה, רמת הסוכרים יורדת, ואז אנו נדרשים למנה נוספת של פחמימות וחוזר חלילה. בסיומו של התהליך תחושת החרדה וגם הדיכאון רק יתעצמו...
מה כן לאכול?...
                                                                                                                                                    לכתבה המלאה
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D%20%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C.jpg
 
 

כתבות ומאמרים נוספים - באתר "ידיד לחינוך": http://www.yadidla.org.il/
הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת
כותרת עליונה (header) איורים וייעוץ גראפי: ירמי לז'ה
מתפעלי אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם ודב שורש
כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"

הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים
Preview Campaign