אם אינך רואה מייל זה אנא לחץ כאן
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%94%D7%93%D7%A8%2058.jpg

אנחנו כבר במידעון השביעי לתקופת המלחמה, ועדיין זמנים אלה מספקים לנו חומרים שונים מזויות ראות שונות. לפנינו כתבה השואלת, מנין שאבו הורינו וסבינו כוחות להתמודדות עם זמנים קשים, ומצביעה על סדנא שנערכה במודיעין למתנדבים, בה מספרים אנשים על הכוחות - העוגנים מהם הם שואבים כוח היום  ★ מתנדבינו עסקו ועוסקים בעזרה לילדי מפונים, כמו למשל, המתנדבת שגרה במודיעין ונוסעת למרכז מפונים בירושלים, שם היא עובדת עם ילדי החינוך המיוחד משלומי  ★ וגם כתבה על מרכז מפונים בהרצליה שכבר נסגר לא מכבר, ובו ראיון עם מנהלת המרכז, שבו התנדבו רבים ובהם אנשים שלנו מ"ידיד לחינוך" שסייעו לה באופן מרשים, כולל הרכזת הישובית  ★ העזרה לקשישים רבים במצבי בדידות ומתח נמשכת בבאר שבע עם שני סיפורים מרגשים  ★ נושא אחר שם פוקוס על שלוש קבוצות תלמידים הנפגעות מבחינות רבות (אמנם לא במידה שווה) בתקופה זו  ★ ולבסוף, כהמשך לכתבה במידעון הקודם על יחסה של גרמניה למתחולל אצלינו, הפעם אנו מקבלים עדות אישית של ישראלי המתגורר בבוסטון, על מה שקורה שם בנושא זה.

נשמח לקבל מכם, מתנדבי "ידיד לחינוך", סיפורים, מחשבות ורשמים על רקע התקופה הזאת. שילחו לכתובת המייל המופיעה כאן בסוף הדברים האלה. 

כ
תובת המייל לשליחת עצות, רעיונות ושאלות וכן לשליחת צילומים: sprinzak@gmail.com
 
 

מודיעין - מהו העוגן הנותן לנו בטחון, שהספינה לא תתנתק מחוף מבטחים,
גם כשהים סוער? / שרה ברנשטיין
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%20%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%A8%20%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%9F.jpeg
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%9B%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%97%D7%99%D7%9E%D7%A8.jpeg
ראשי הצוותים במודיעין בפעילות על העוגנים
   המעניקים לנו בטחון
כלניות מחימר של דרום אדום תרתי משמע - המתנדבת לואיז
                        פנטיך מספרת על היצירה כעוגן מחזק

מהו העוגן הנותן לנו בטחון, שהספינה לא תתנתק מחוף מבטחים, גם כשהים סוער?
כך פתחה את מפגש ראשי הצוותים במודיעין, רות בארי, חברת צוות ברוש, מדריכה ומתנדבת בצוות ההדרכה של "ידיד לחינוך", את המפגש שארגנה רחלי חסדאי, רכזת המתנדבים בעיר.
המשתתפים התבקשו לכתוב על העוגנים שלהם. 
אין זה מפתיע, כי אצל מרבית המשתתפים עלתה הנתינה, כעוגן מחזק. ריגשה במיוחד מתנדבת בשם לואיז פנטיך, יוצרת ואומנית, שסיפרה על פרויקט יצירה מחימר אליו נחשפה במודעה שקראה לקרמיקאים ליצור כלניות חימר הצבועות באדום, שיונחו במקומות שונים בארץ לזכר אלה שנהרגו. במסגרת התנדבותה היא יצרה יחד עם התלמידים בבית ספר לחינוך מיוחד 40 כלניות אדומות. הפרויקט "כלניות לפני הגשם" הפך לסמלה של התקופה, ולדימוי טראגי של הדרום האדום על כל המשתמע ממנו. "צבע אדום" כמו הדם שנשפך בשבעה באוקטובר, "ודרום אדום" ופריחת הכלניות כמטפורה לפריחה היפה, שנגדעה בטרם עת. 
 עוגן נוסף של נתינה, שריגש במיוחד וקיבל משנה תוקף דווקא בתקופה זאת, הוא סיפור התנדבותם של חברינו איציק פלד ועודד כהן, שמובילים פרויקט "נזכור ולא נשכח", וכדור שני לניצולי שואה, הם משתפים בסיפורי ההישרדות של בני משפחתם. המסר העיקרי הוא, שגם מאירוע טרגי יש תקומה, וההוכחה לכך היא שהוריהם ניצלו, הצליחו להקים מדינה, לבנות משפחות, למצוא רגעים שמחים, ובכך לנצח את הנאצים. כבנים של שורדים הם עומדים ומספרים על ניצחונם...                                            
 
בבניין הישן של הספרייה הלאומית בירושלים לומדים ילדי החינוך המיוחד
שפונו משלומי / אסתר אבני
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D%20%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A%20%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93.jpg
בימי רביעי וחמישי בשבוע אני נוסעת בשעות הבוקר מביתי שבמודיעין לירושלים. שם, בבית הספר שהוקם בבניין הישן של הספרייה הלאומית, אני פוגשת את הילדים המפונים בגיל חטיבת הביניים והחטיבה העליונה, שבאו הנה משלומי. התלמידים שלי הם תלמידי החינוך המיוחד, שיש להם מוגבלות כלשהי, רגשית או לימודית ולפעמים גם פיזית.
...במלון בו גרים המפונים, התנאים לא תמיד טובים, משפחות גדולות מצטופפות בחדר אחד, מה שמקשה עוד יותר על תלמידי החינוך המיוחד. מאידך, התנאים בבניין הספריה הלאומית הישנה בה הם לומדים, כפי שציינתי, הם ממש טובים, בשל החדרים הרבים שם, מה שמתאים לעבודה שלנו עם ילדים אלה ובכלל.
אמנם תנאי המקום נוחים ללמידה, אך אין שם חצר שמאפשרת לתלמידים, ובמיוחד לתלמידי החינוך המיוחד, להתאוורר. לכן בכיתה הזו, המורה מאפשרת בהפסקות לעסוק בפעילות יצירתית כרצונם, כדי לאפשר להם פסק זמן מהלמידה, שלפעמים קשה להם ומאתגרת... 

 
רוחמה הנדי מנהלת בית הספר לילדי המפונים במלון הרודס הרצליה: "במלון ישנים, במסעדה אוכלים ובבית ספר לומדים" / רני רוגל
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%94.jpg
   וקצת על חנה, רכזת "ידיד לחינוך"בהרצליה ועל המתנדבים
     (בתמונה, חנה, שלישית משמאל עם חיילות ומתנדבים)
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%91%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%A1%20%D7%97%D7%A0%D7%94%20%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%93%D7%91%D7%99%D7%9D.jpg
הכירו את רוחמה הנדי, מי שבשבעה השבועות האחרונים הייתה מנהלת בית הספר שלי, כלומר זה בו לימדתי במלון "הרודס" במרינה של הרצליה ליד היאכטות. הייתי שם כמתנדב "ידיד לחינוך" יחד עם מתנדבות ומתנדבים נוספים שלנו, לצד חיילות וחיילים מחיל חינוך, סטודנטים ומדריכות מהנוער העובד. "סגנית המנהלת" הייתה חנה רבי – רכזת הרצליה ב"ידיד לחינוך", שלא רק ארגנה ווידאה נוכחות מתוך 23 מתנדבות ומתנדבי הרצליה שנרתמו לכך, אלא הייתה שם כל הזמן – לפחות בימים בהם אני לימדתי מסביב לשולחן כיתות ג'-ד'. כמו שאני מכיר אותה, חנה לא הגיעה במיוחד בשבילי, אלא פשוט הגיעה כל יום, עקבה, סייעה באיתור חומרי למידה, ורוב הזמן ישבה ליד השולחן "שלה" מחוץ למרכז הלמידה עם ילד או ילדה, ולימדה אותם...
מה עשתה רוחמה? "...חיפשתי להיות עסוקה ולא מוטרדת. תחילה היו במלון מפקחות של משרד החינוך, אבל אחר כך השאירו אותי להוביל. התפקיד לא היה רק לנהל, אלא לבנות את המערכת, לבנות קבוצות ולמצוא תכנים עבור כ-60 התלמידות והתלמידים שהגיעו אלינו, לא בעת ובעונה אחת, מהצפון – בעיקר קריית שמונה, ומהדרום – בעיקר אשקלון. זה כלל את הקשר מול כל הגורמים – צבא, תנועות נוער, "ידיד לחינוך" והסטודנטים מאוניברסיטת תל אביב; לתכלל את כל אלה יחד לבניית מערכת מתאימה".
 
                                                                                               לכתבה המלאה
 
מערכת החינוך במערכה / צביה טולדנו

ילדי המפונים, ילדי כתה א' ותלמידי יב'
ילדי המפונים: ...שום דבר אינו יכול להחליף את הבית הקבוע, הגן או ביה"ס הקבועים. עם הבעייה הזו מתמודדים הילדים וכמובן הרשויות המקומיות, משרד החינוך, ומתנדבים רבים. הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר גם בשל הניתוק מהבתים והמקומות מהם באו וגם בשל הטראומות הנפשיות שרבים מהם עברו...

כתה א':
 ...ההתרגשות בשיאה, היא מרגישה גדולה, נמצאת בבית הספר עם גדולים ממנה, ולא כמו בגן, כשאיתה יחד היו גם ילדים בטרום חובה – קטנים ממנה.
עכשיו בבית הספר נוצרו חברויות חדשות. הפעם היא לא הולכת לגן עם תיק, אלא כמו גדולה עם ילקוט וחולצה עם לוגו של שם ביה"ס. יש סוג של גאווה והתרוממות הרוח, כשחוזרים הביתה ומספרים בהתרגשות חוויות. אבל ההתחלה של כל זה נקטעה באגרסיביות ובמהירות, וההמשך היה קטוע גם הוא בהתאם למצבי החירום, בהם היה קשה לתפקד בצורה יעילה. עכשיו מקווים שיתאפשר, צריך למלא את החסר...

כתה יב' גימנסיה הרצליה: "...דיכאון, עד לפני כשלושה שבועות ידענו על שני הרוגים, וגם חטופים ונעדרים. היום יש כבר שלושה הרוגים שאחד מהם היה חטוף ונהרג בשבי. הנעדרים נמצאו בשלבים יותר מתקדמים של החיפושים, כולם מהמסיבה ב'רעים'. המנהל כינס את כולנו וקבלנו חולצות עם שמות החטופים... ערכנו טכס לזכר הנופלים. בכניסה לביה"ס תלוייה תמונה ענקית של כל החטופים.
"מה קורה עם הגיוס?" אני שואלת. "סבתא, זה ממש לא בראש שלנו, העצב והתסכול גדולים מאוד. נרשמנו, קבוצה מהכיתה, ועוד חברים מהצופים לעזור לחקלאים, ואספו אותנו ברכבים לישובי העוטף לעזרה בקטיף."
בארוחת שישי האחרונה לפתע אמרה: "אני רוצה ללכת למכינה צבאית לפני הגיוס". כזכור, כמחאה, לא רצתה להתגייס בכלל כמו כל בני כיתתה. בינתיים גם תלמידי גימנסיה הרצליה חזרו ללימודים.

https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99%20%D7%92%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%94%20%D7%A8%D7%A6%D7%9C%D7%99%D7%94%20%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%A6%D7%95%D7%AA%20%D7%A2%D7%9D%20%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%97%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D.jpg
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%9E%D7%99%D7%A7%D7%94%20%D7%9B%D7%AA%D7%94%20%D7%90.jpg
 תלמידי גימנסיה הרצליה בחולצות עם שמות החטופים
 שלום כתה א
 
"אל תשליכני לעת זקנה"  (תהילים ע"א) / יפהחכמון

על מיזם של קשר עם קשישים בבאר שבע בתקופת הקורונה ועד מלחמת חרבות ברזל
פרויקט הקשר עם הקשישים החל עוד בתקופת הקורונה. התקופה הנוכחית מזמנת התמודדויות רבות לכולם, וכמובן גם של קשישים רבים שתחלואי הגיל, הבדידות ומצבם החברתי לא פשוטים. חלקם נתקפים בפחדים, בחרדות, ובחוסר וודאות. לכן, המתנדבים שלנו האיצו את הקצב. הם מגיעים פיזית אל הקשיש או יוצרים איתו קשר טלפוני מידי יום. עשייה זו הביאה אף להצלת חיים...
...לפני זמן מה התקשרה ש. מספר רב של פעמים לקשישה שלה, אבל לא היה מענה. הגברת ערירית. ש. דאגה ופנתה לממונים. אלה האחרונים הציעו לה לפנות למוקד העירוני, שם הפנו אותה למשטרה, שמייד נכנסה לפעולה. בדקו עם השכנים והם סיפרו כי באו אנשים ולקחו אותה. במשטרה התעקשו לבדוק את אמיתות הדברים. הם הזעיקו את מכבי האש ואת מגן דוד, ואז מצאו את הקשישה מוטלת במיטה, חלשה ומבולבלת. טיפלו בה והיא שבה לאיתנה. שוטרת התקשרה ל-ש, הרגיעה אותה והביעה הערכה על יוזמתה מצילת החיים. מאוחר יותר התקשרה ש. לקשישה שלה. הגברת התרגשה ושמחה לשמוע את קולה. "זו את שהצלת אותי?" שאלה. "כולנו דאגנו לך" השיבה ש... 
...סיפורים קטנים, אך הם מצביעים על הדאגה, העידוד והתמיכה של המתנדבים שלנו, שהם ידידי הקשיש. 
                                                                                                                                                                            לכתבה המלאה
 
דרישת שלום מבוסטון / שושנה רשף
קצת מרוח ההתנדבות של הקהילה היהודית והישראלים בתקופה זו, ועל תופעות אנטישמיות שמנסים לטפל בהן 
וכך כותב לי תלמידי לשעבר, שחי היום בבוסטון:
"...גם אצלינו, כאן בבוסטון, רוח ההתנדבות של הקהילה הישראלית מאד ניכרת. כך למשל, אספנו ואנחנו ממשיכים באיסוף שקי שינה, ציוד לצבא, עזרה ראשונה, וגם דברים לתינוקות, לילדים ועוד. המשאית מתמלאת כבר מהבוקר ואז ישר למטוס הובלה פרטי.
עשרות מזוודות כאלה, בהן הרבה ציוד שנקנה בכספי הקהילה הישראלית והיהודית, על פי בקשה מישראל, מועברות מידי שבוע לארץ בשיתוף אל על. כל אחד מתנדב".
הוא ממשיך ומספר על ראשת העיר בוסטון והבטחתה לתמוך בישראל באהבה, ועל תמיכתה ללא תנאים וללא גבולות.
אחר כך הוא מספר על ארוע בו הקהילה היהודית והישראלים שחיים בבוסטון נרתמים לכתיבת מכתבים לאוניברסיטאות, לסנטורים, ואנשי קונגרס, ומבקשים תמיכה במדינת ישראל, וכן גינוי תופעות של אנטישמיות ופיטורים של אנטישמים ואנשים שהסירו מודעות בקשה לשיחרור החטופים הישראלים שבשבי חמס.
בהמשך הוא שלח לי סירטון בו סטודנטית יהודייה באוניברסיטה של בוסטון מסירה מודעות על חטופים. הקהילה הישראלית זיהתה אותה, ובעקבות כך אותה בחורה, שהייתה עורכת עיתון סטודנטים באוניברסיטה, פוטרה מתפקידה, וכך הוא ממשיך, כותב ומפרט על הפגנות למען ישראל, על תרומות, על התנדבות אישית וקהילתית...
                                                                                         לכתבה המלאה
https://www.pulseem.co.il/pulseem/ClientImages/2225///%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%9F%202.jpg
 

כתבות ומאמרים נוספים - באתר "ידיד לחינוך": http://www.yadidla.org.il/
הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת
כותרת עליונה (header) וייעוץ גראפי: ירמי לז'ה
מתפעלי אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם ודב שורש
כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"

הודעה זו נשלחה ל- על ידי office@yadidla.org.il
על מנת להסיר עצמך מרשימת תפוצה זו לחץ כאן
גם דיוור זה נשלח על ידי פולסים
Preview Campaign