מידעון מס.50 אוגוסט 2023 גיליון יובל

אנו גאים לשלוח אליכם את מידעון מס. 50 שלנו, מידעון היובל. במידעון הפעם שני חלקים עיקריים: את החלק הראשון נקדיש לציון היובל למידעונים שעל חשיבותם כמשקפים את רוח העמותה ועשייתה,יעידו כאן לאה רוזנברג, יו"ר העמותה ואורי פרג המנכ"ל. קומיקס מעשה ידיו של ירמי שלנו ( כשרני על הטקסט), מביא סוג של קלילות לנושא.
כצוות התקשורת, מציג את עצמו כל אחד מאיתנו בסרטון תמונות עם מילים אחדות על עצמו, וגם נספר, איך דווקא בתקופת הקורונה, קבלה "ידיד לחינוך" את התנופה הגדולה ביוזמות ותכניות חדשות, אשר כולן השתקפו כאן, במידעונים שלנו.
חלקו השני של המידעון מוקדש למחשבות והרהורים לפני תחילתה של שנת לימודים חדשה, וגם ציטוטים מרגשים מתוך ספרו של דאמיציס, "הלב", המוכר לכולנו, ושנכתב לפני כמאה ועשרים שנה. תוכלו למצוא כאן גם סרטון שבו חלקים מהרצאתו של סוגטה מיטרה ההודי, שניתנה במסגרת הרצאות "טד" על הניסויים שעשה, בהם הראה כיצד ילדים יכולים ללמוד לבד - הרבה חומר למחשבה. בחלק זה של המידעון מופיעות גם כתבות על שניים מתוך המתנדבים שלנו, המביאים אותנו למספר מאה מתנדבים להם הקדשנו כתבות עד כה.
ולסיום, כתבה שנייה מתוך שלוש בנושא התזונה של נחום שלנו, שרבים מכם מתעניינים (כך גילינו) במה שכתוב בהן.

כתובת המייל לשליחת עצות, רעיונות ושאלות וכן לשליחת צילומים: sprinzak@gmail.com

★ לכבוד חמישים המידעונים הראשונים של "ידיד לחינוך" ★

הסיפור- המספר - המספרים

לפני הרבה שנים נוסדה "ידיד לחינוך". רבים מאד הצטרפו לעמותה - מתנדבים מסורים שעשו ועושים עבודה נפלאה, נוצרו גם הרבה מיזמים ותכניות, אז מי יספר ויתעד?

סיפורון בשלושה פרקים מאת לאה רוזנברג, יו"ר "ידיד לחינוך"

...פרק שני - המספר

...ומי יתעד, יצלם, ינציח את שפע המעשה החינוכי, את נהלי ההדרכה, היוזמות, ההמצאות, התושייה, ובעיקר את השמחה ואת הברק בעיניים?

וימנו את ריקה לספר את סיפורנו לעולם אך גם ובעיקר לספר לעצמנו כדי שנאמין.

אספה ריקה סביבה מעגל מושכים בעט (או בword-), צלמים, כתבים, מראיינים, מאיירות ומאיירים וכשכמעט נשלמה המלאכה, הביטו כה וכה ושאלו את עצמם: "ואיך נביא את כל השפע הזה לידיעת הקהילה?"

לא אלמן ישראל, ידידי.

חמושים במשקפיים ובמומחיות הולמת העלו את האוצרות שנצברו לאוויר העולם, ומהו אותו אויר עולם? האתר שלנו רבותי.

אחר כך בא הרך הנולד - "המידעון", כדרכם של תינוקות בדם, יזע וכמעט דמעות, אבל כל הסובבים אותו הביטו בו

וחיבקוהו באהבה.

פרק שלישי - המספרים

• עורכת, מפיקה לאתר ולמידעון - אחת

• מאיירת - אחת

• מאייר וגרפיקאי -אחד

• צלמים - שלושה

• מתפעלי אתר - שניים

• חברי צוות, כותבים ומראיינים – עשרים ואחד – צוות מופלא ומיוחד.

ואלו הפיקו חמישים מידעונים, ובכל אחד מהם לפחות עשרה סיפורים.

500 סיפורים וכולם שלנו ועלינו.

איזו זכות נפלאה.

לדברים במלואם

נרגש לכתוב ליובל החמישים של המידעון שלנו
מאת: אורי פרג, מנכ"ל "ידיד לחינוך"

.ידִידוֹתַי ויְדִידַי לַחִנּוּךְ!

אני באמת נרגש לכתוב לכם את המילים האלה לגיליון היובל של המידעון שלנו.

העשיה העצומה והברוכה של כל אחת ואחד מכם, בכל תחום בו אתם מתנדבים בעמותה, היא עולם ומלואו. כל אחד מכם יודע מה הוא עושה בהתנדבות וכיצד היא משפיעה עליו ועל סביבתו. לכולכם יש סיפורים מרגשים, חוויות ודוגמאות למשמעות הרבה של עשייתכם הן עבורכם והן עבור הילדים.

אבל כאשר מדובר בלמעלה מ-3,000 מתנדבות ומתנדבים בכל רחבי הארץ, במגוון רחב כל כך של תחומי התנדבות, קשה עד בלתי אפשרי להביא לידיעת כולנו את היקף העשייה, את משמעותה הרבה למי שמעורב בה, ובעיקר להכיר את הדמויות שעומדות מאחוריה – אתן ואתם.

את הבלתי אפשרי הזה עושים במקצועיות, בצנעה ובמסירות ריקה וצוות התקשורת מזה 50 גליונות. כל גיליון של המידעון מספר מחדש את סיפורה המיוחד כל כך של "ידיד לחינוך". המידעונים מביאים לקדמת הבמה את האנשים מאחורי הסיפורים, מאירים בזרקור פרויקטים ייחודיים ונותנים במה והוקרה לכן ולכם – הגיבורות והגיבורים האמיתיים של הסיפור הנפלא והבלתי נגמר הזה שנקרא "ידיד לחינוך".

כל גיליון של המידעון עומד בפני עצמו כמשקף את רוח העמותה ועשייתה, וכפועל יוצא מכך את חשיבותה למערכת החינוך ולקהילה. אולם לא פחות חשוב מכך - כלל המידעונים יחד מהוים את ההיסטוריה הארגונית שלנו והם מתעדים ומשקפים הלכה למעשה את הקניין הרוחני עליו מבוססת פעילותנו.

אז זו הזדמנות חגיגית ונפלאה להגיד תודה ענקית לצוות התקשורת ולמי שעומדת בראשו, על עשייה כל כך מסורה, חשובה ומקצועית. תודה על המידעונים, שמלבד היותם מימוש הרעיון, שאנו קהילה ייחודית ומיוחדת בעלת מאפיינים משלה, הם גם "שר ההיסטוריה" שלנו.

לדברים במלואם

מי אנחנו, צוות התקשורת? לחצו על התמונה לסרטון ההיכרות (המעבר מתמונה לתמונה 15 שניות)

הקומיקס של ירמי לז'ה טקסט: רני רוגל

איך הכל התחיל - זכרונות מתקופת הקורונה - מידעון שתחילתו בסגר בו שיקפנו מעשים, תחושות ויוזמות של כולנו, והמשכו היום / ריקה שפרינצק

באחד מימי סגר הקורונה הראשונים מצלצל הטלפון הסלולרי שלי. על הקו נמרוד אקרמן מנכ"לה הראשון של ידיד לחינוך עד לפני כשנה וחצי. מה דעתך, הוא שואל אותי, לשלוח בכל שבוע סוג של ידיעון קצר לכל המתנדבים שלנו, שסגורים עכשיו בבתיהם, חסרי מעש, חוששים מהשפעות הקורונה במיוחד כאוכלוסיה בסיכון. שמירת קשר עם 4000 ידידי החינוך ברחבי הארץ, באופן כזה יכולה מאד לעזור.

להודות על האמת, שמחתי כפליים, גם כי חשבתי שהמטרה חשובה וגם כי הרעיון הזה גרם לי להעסיק את עצמי בתקופת הסגר. "בידיעון השבועי", כתבתי בשם צוות התקשורת: "נביא מידע וסיפורים על המתרחש במטה ואצלכם בישובים השונים בתקופה קשה זו". לא שיערתי אז כמה ולאן זה יתפתח. כאן המקום להעיר, כי קודם לכן היו לנו ידיעונים שיצאו פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח. עכשיו האתגר היה להוציא ידיעון כל שבוע בתקופה הראשונה ואחר כך, חשבתי, נראה. מאז ועד היום הוצאנו 50 ניוזלטרים ששמם הוסב למידעונים. קראנו למידעונים: "ידידים לקשר".

המידעונים הראשונים היו קצרים ודווחו בתמציתיות על התחלות של קשר מרחוק בין מתנדבים לתלמידים, על מורות ומנהלות שחיזקו ושמרו על קשר ועוד.

צביה, חברת הצוות שלנו מבת ים סיפרה: "יצרתי קשר עם התלמיד שלי. בהנחייתי, ינהל "יומן קורונה" וירשום בו כל יום חוויות, רגשות ופעילויות. כשנחזור לפעילות, אני מקווה שיהיה לנו על מה לדבר".

מנהלת ביה"ס "חוט השני" במודיעין, יזמה רעיון מרגש: סרטונים קצרצרים, בהם צולמו ילדים מברכים את המתנדבים ושואלים לשלומם.

"רכזי הישובים נמצאים כל הזמן בקשר עם המתנדבים, ומשתדלים בין השאר לאתר מתנדבים החווים קושי בשל המצב ולשוחח איתם", כך דווח. וגם: "הקו החם - אוזן קשבת" פועל.

המידעון נתן בטוי נרחב להרבה יוזמות חדשות שנוצרו בתקופה הזו, החל מלימוד הזום והשימוש בו ליצירת קשר בין כולנו לפגישות, דיונים והרצאות מרחוק בתחומים שונים, סרטונים בהם מתנדבים מקריאים לילדים סיפורים, יוזמות כמו start talking – שיחות באנגלית עם מתנדבים והמיזם של "ידיד טלפוני" – שיחות בעברית עם תלמידים ערבים ועוד.

הכנסנו חידות הגיון ורעיונות להרחבת אופקים ועבודות יד בימי הסגר ונתנו מקום לתחושות של מתנדבים שכתבו לנו.

עם הזמן, היו הפוגות וסגרים חוזרים. ירדנו כאמור ממידעונים של אחת לשבוע והתייצבנו על פעם בחודש. היום אנחנו מביאים סיפורי מתנדבים, מספרים על המתרחש בעמותה ,ועל יוזמות ומיזמים חדשים, וגם כותבים על כל נושא מעניין, הקשור לחינוך ואפילו על מיני נושאים אחרים, שאינם שייכים ישירות לחינוך, אבל מעניינים אותנו, קהל המתנדבים.

על עוד קצת נוסטלגיה, איך שמרנו על קשר ועל יוזמות שנוצרו, אותן שיקף המידעון,

בכתבה המלאה

אז ככה זה היה נראה - מתגעגעים, מלמדים, מוקירים

עמרם פרס עם זום במחשב מול לוח עם טוש, כמעט כמו בכתה, מעביר שעור מתמטיקה

תלמידת כתה ג' לומדת בביה"ס עם המתנדבת טינה פרי, דרך הטלפון

ממרחק - מתגעגעים ומוקירים. מקבלים שי לחג על סף הדלת

★ ועכשיו, שנת לימודים חדשה ★

"צעדה כבירה זו של ילדים ההולכים ללמוד היא היא צעידת העולם לעבר הקדמה, התקווה, התהילה" – מתוך "הלב" של אדמונד דאמיציס
מאת: רחלי פוקס משקובסקי

"...חשוב גם על המספר העצום של הילדים שבאותה שעה עצמה הולכים לבית הספר בכל ארצות תבל... תאר לך אותם הולכים והולכים, בסמטאות של כפרים נידחים, ברחובות של ערים סואנות....אלה שטים בסירות... ואלה רוכבים על סוסים...תאר לך את הצבא האדיר הזה, שאתה עצמך חלק ממנו, וחשוב: אם תיפסק תנועה זו של ילדים ההולכים ללמוד, תידרדר האנושות כולה לתוך תהום של חוסר תרבות.

צעדה כבירה זו של ילדים, ההולכים ללמוד, היא היא צעידת העולם לעבר הקדמה, התקווה, התהילה. אם כן, אזור אומץ. אתה, שהנך חייל קטן בצבא הכביר הזה... אל נא תהיה חייל פחדן, אנריקו שלי".

כך כותב אביו של אנריקו לבנו הלומד בכתה ז בביה"ס בטורינו שבאיטליה בספר הנפלא "הלב" מאת אדמונדו דאמיציס (1886).

דברי האב מרגשים אותי למרות התקופה הארוכה ומליאת התהפוכות שעברה על האנושות מיום כתיבתם, ועל אף אין ספור דברי ביקורת שנאמרו ונכתבו מאז על בתי הספר בעולם, ואף בארץ. גם כיום אי אפשר להפריז בחשיבות ההשכלה הנרכשת בגיל צעיר. לא תמיד הייתה ההשכלה זמינה לכל ילד, ועל כן נפלא הדבר שהזכות לרכוש השכלה נעשתה חלק מקבוצת זכויות היסוד של כל ילד וילד...

...אולם, אין די בהשכלה. הייתי רוצה שבמערכת החינוך ירכשו הילדים ערכים כאכפתיות לזולת ולסביבה, ואפילו טוב לב. כן, אני חושבת שטוב לב אינו רק תכונה מולדת. במידה רבה הוא עשוי להיות חלק מהחינוך. דוגמא אישית היא מאד אפקטיבית.

כאשר למדתי בכתה ט, בתיכון ע"ש דוד קלעי בגבעתיים, היה לי מורה לתלמוד בשם נתן צולמן. באותם ימים הייתה לי נטייה להגיע בבוקר ברגע האחרון, ושיעורי התלמוד באותה השנה התקיימו בשעה הראשונה. המורה ואני התקרבנו לחדר הכתה משני צידי המסדרון. כאשר הבחין בי, האט את צעדיו, ואפשר לי להיכנס לכתה לפניו מבלי לאחר...

לדברים במלואם

מחשבות ובעיקר זיכרונות עם שנת הלימודים שבפתח / שושנה רשף

"היום זה לא מה שהיה. המורים הם לא אותם מורים, הילדים חשופים יותר למדיה וגם ההורים ומעורבותם שונה. לכל אלה מתלווה התחושה של האווירה העכשווית ומה שקורה במדינה שלנו. חוסר הוודאות, הספקות, התקוות..." - כך אומרים היום רבים.

...נזכרת אני באותם הימים, כשעבדתי בביה"ס כצנלסון בגבעתיים, במרחק שאת הצלצול יכולתי לשמוע עד הבית, ואם שכחתי משהו חשוב, היה אחד התלמידים מקבל את המפתח, דבר שלא יעלה על הדעת היום. היום יש שומר ליד השער הנעול. אין יוצא ואין בא ללא אישור, אם זה אדם בוגר ובוודאי לא הילדים.

שתי בנותי למדו "בביה"ס שלי", לא בכיתות בהן אני לימדתי, כמובן, וכך גם הנכדים. כשכבר הייתי פנסיונרית. יכולתי להגיע אליהם לביה"ס ולהביא סנדוויץ אם שכחו...הזיכרונות הללו מעלים אצלי חיוך, ואז אני שוב חוזרת למציאות.

עם כל החששות, אני מודעת לכך שגם היום יש מורים טובים, והילדים החכמים שלנו יוצאים נשכרים, ממשיכים הלאה לתיכון, ובהמשך מגיעים להישגים ומממשים את יכולותיהם.

לדברים במלואם

★ עוד שני מתנדבים מתווספים למאה עליהם כבר כתבנו ★

"תלמדי אתו, אל תפחדי, הוא לא כועס"! - יוסי קרן מטבעון מספר

אני מתיישב בכורסא הצהובה בקצה הלובי ומביט ברוח הצעירה התוססת שנושבת בתוך ה"היכל". עם הצלצול מתחיל מסע של אושר! אני מדלג במעלה המדרגות לכיתות ה' ויורד למטה לילדים הרכים מכיתות ב', לומד ומלמד, לב אל לב, פותח חלונות של תקווה.

בהפסקות יושב באותה כורסא, חמוש בספרי מדע, מביט, מחייך. מידי פעם מתקרבים ילדים בהיסוס ואחר כך בשמחה לשיחות חולין, לשיחות קודש ולהחלפת מידע.

אני לא הייתי מורה, ולא איש חינוך, ושיטות הלימוד רחוקות מרחק "שנות אור" ממה שלמדתי לפני 60 שנה, אבל אני מנסה להביא משהו נוסף שעוזר לי לעזור. ש"ויתור אינו פתרון", ש"היאוש הוא לא דרך", ומנסה למלא את הילדים בתקווה.

אני יושב לצידם לא מכורח סמכותיות, ואפילו לא כאדם מבוגר. פשוט כילד, כחבר.

איך אמרה ילדה אחת לחברה: "תלמדי אתו, אל תפחדי, הוא לא כועס"!

ומכאן המסלול פתוח ללימוד הממשי.

לדברים במלואם

"בלילה, בלילה, אני חולם עוד בספרדית" – ליליאן שפורן מבאר יעקב מקנה את השפה לילדים מביה"ס צאלון / אילנה סלומון

"נשאלתי על ידי רכזת באר יעקב, רבקי גילה, על האפשרות להתנדב בעירנו. עניתי שעבדתי במשך שנים במעבדה בבית החולים "איכילוב", ואין לי רקע חינוכי. פתאום חשבתי ואמרתי, ששפת האם שלי ספרדית ואולי אוכל ללמד ספרדית". כך מספרת ליליאן שהיא ילידת אורוגווי אשר עלתה בצעירותה לבדה לארץ ממניעים ציוניים.

ליליאן ממשיכה: "למחרת בבוקר כבר נפגשנו עם מנהלת בית הספר "צאלון". היא התלהבה מהרעיון שאלמד ספרדית בבית ספרה. קבענו שבתור התחלה יגיעו חמישה תלמידים מכיתה ד' ללמוד את השפה.

מדובר בתלמידים מצטיינים שאינם זקוקים לשעה הפרטנית, המתקיימת בסוף יום הלימודים. במקום שיעור חופשי הם מעדיפים ללמוד איתי ספרדית. השעור נמשך 45 דקות כמו כל שעור אחר. בכל סוף שיעור היינו שרים יחד שיר בספרדית, והתלמידים הכינו ריקוד המתאים למילות השיר. הורדתי שירי ילדים מהיוטיוב בספרדית. השמעתי להם את השירים, תרגמתי את המילים והם נהנו. באמצעות שירים נעים ללמוד שפה".

לכתבה המלאה

מהו הניסוי שבו הראה סוגטה מיטרה כיצד ילדים לומדים לבד? הכתוב כאן לקוח מאתר "אאוריקה"

מעניין לבחון את המסקנות שלמד פרופסור אנגלי ממוצא הודי, שהחליט לבחון את גבולות הלימוד העצמי של ילדים. "החור שבקיר" (Hole in the Wall) הוא ניסוי של סוגטה מיטרה, ששמע שוב ושוב שילדים היום, לומדים בעצמם כמעט הכל. מיטרה רצה לראות כיצד זה קורה.
...בניסוי הוצב מחשב אישי בקיר אבן של משרד מבחוץ, מין קיוסק מידע, בשכונת מצוקה שבמחוז דלהי בהודו. ילדי השכונה גילו שמותר להם להפעיל את המחשב כרצונם. במחשב היו לומדות, תוכנות לימוד פשוטות, שהוצגו בו ללא הדרכה כלשהי. תוך זמן קצר החלו הילדים להכיר את המחשב, להפעיל את הלומדות ולהפוך מיומנים בשימוש בו. הניסוי הורחב לעשרות מחשבים דומים באזורים עניים נוספים בהודו ובהמשך גם בקמבודיה. שוב ושוב הראו הניסויים שילדים ללא הבדלי סביבה, מעמד כלכלי או מיקום גאוגרפי, רוכשים בעצמם מיומנויות של שימוש במחשב ובאינטרנט.

להרצאתו של סוגטה מיטרה בסרטון של "טד", לחצו על התמונה שמשמאל

★ וגם זה... ★

מה לאכול? כתבה שנייה בסידרה / נחום נוימן

תזכורת: הכותב גילה ענין גובר בתחום התזונה לאחר שנכדתו בת ה 7 התגלתה כחולה בסוכרת נעורים.

אין לי הסמכה בתחום התזונה. כל שאני כותב בא לי מלימוד אוטו דידקטי, ולכן מה שמופיע כאן הוא בגדר מקום למחשבה. ברור שאנשים החולים במחלות כרוניות שונות, נדרשים להיוועץ לפני שינוי דיאטה מהותי בבעלי מקצוע.

ללימוד הנושא פניתי בראשונה להמלצות של הרשויות בארה"ב, אומנם היו לי מעט ספיקות אל מול נתוני התחלואה וההשמנה שם, ובכל זאת חשבתי שאולי ההמלצות הן טובות ורק העם אינו ממושמע , כמו שנאמר פעם על עם ישראל "עם קשה עורף".

התעניינתי גם בהנחיות התזונה הקיימות בסין, שהרי בכל זאת הם מזינים כמעט מיליארד וחצי סינים, אך ויתרתי על הרעיון מסיבה פרקטית. הרי גם אם ההמלצות שלהם נהדרות, לא נראה לי שאני או מישהו מכם יסכים להסתפק בצלחת אורז, ולנשנש לידה כמה חגבים קלויים וניתחי נחש. בכל מקרה, אם כבר נוגעים במטבח הסיני, לדעת מרבית המומחים עודף רוטב סויה והמליחות בתפריט גורמים בסין לעליה תלולה במחלות הלב ולחץ דם...

לכתבה המלאה

כתבות ומאמרים נוספים - באתר "ידיד לחינוך": http://www.yadidla.org.il/

הפקה ועריכה: ריקה שפרינצק, ראש צוות תקשורת

כותרת עליונה (header) וייעוץ גראפי: ירמי לז'ה

מתפעלי אתר "ידיד לחינוך": יורם לשם ודב שורש

כל הכותבים, היוצרים והמשתתפים במידעון הם מתנדבי "ידיד לחינוך"