"ללכת עם ולהרגיש בלי" - מלכה סטרוסקי מרמת גן באה מאהבה / שושנה רשף"על עבודתו של המתנדב אפשר לומר שהיא כמו "ללכת עם ולהרגיש בלי". מצד אחד הוא הולך עם הילד: עם מצבי רוחו, עם טרדותיו, רצונותיו. הוא מקשיב לו, שומע את רחשי ליבו, את קשייו, את אהבותיו. הוא נותן לו כתף להשען, יד תומכת, אוזן מקשיבה ולב אמפטי.
מצד שני הוא גם "מרגיש בלי": בלי מחוייבות כובלת לחומר הלימודים בלבד, להספקים, לעבודות, למשמעת, לציונים, לישיבות מורים אינסופיות ולמפגשים עם הורים. וכשהולכים עם ומרגישים בלי, נשארת תחושת קלות ומשמעות וההנאה גדולה מאד. המתנדב הוא באמת ידיד לחינוך.ידידותו עם הילדים באה מאהבה..."
זה מה שמרגישה מלכי סטרוסקי בעבודה ההתנדבותית שלה. היא מספרת שבמהלך עבודתה כמורה, הייתה מוטרדת בראותה תלמידים בכישלונם, כשהיה ברור לה שהם אינטליגנטיים ואף למעלה מכך. מה שהעסיק אותה היה, איך מתמודדים עם בעיות מסוג זה.
עם הזמן החלה לחשוב על פתרונות ולהתמקד בתלמידים שאינם מגיעים להישגים. בין המסקנות אליהן הגיעה היה הצורך והיכולת לאתר את הקשיים של אותם תלמידים, וכתוצאה מכך את האפשרויות לכוון אותם, ללמוד ולנצל את כישוריהם, וזאת לפי סגנון הלמידה האישי שלהם. בהמשך, מספרת מלכי, שדרך זו עזרה לה במהלך עבודתה כמורה וכמחנכת. וכך היא פועלת גם היום כמתנדבת ב"ידיד לחינוך".
מלכי מסבירה את קו המחשבה שלה האומר, שכמו שאנחנו שונים כבני אדם בכל היבט בחיינו, כך אנו שונים בקליטת מידע ובתהליכי עיבוד המידע. לכן, היא מתמקדת בזיהוי נקודות חוזק, ומלמדת את התלמידים כיצד לזהותן...
