שחר לוי, תלמיד כתה ב' בביה"ס "שיבולים" בנס ציונה, הכי אוהב בביה"ס לסרוג. "סרגנו גמד, תיק לחלילית ותרנגול", הוא מספר. כל הילדים אוהבים? "כמעט כולם", הוא אומר. גם תמר כהן (שם בדוי), תלמידת כתה ד' בביה"ס "מעיין" במועצה האזורית גזר, אוהבת לסרוג. היא סרגה כובע (בתמונה), וסורגת בגדים לבובותיה. שניהם לומדים בבתי ספר, השייכים לחינוך ולדורף (המוכרים גם כבתי ספר אנטרופוסופיים). "כמעט כל יום אנחנו מציירים, לומדים אנגלית, גם ערבית וגם מוסיקה", אומר שחר. "כל הכתה מנגנת בחלילית. בימי ששי אנחנו מטיילים בטבע. אני אוהב לטייל עם כל הכתה."
נעם לוי, תלמיד כתה ו' בביה"ס "שיבולים", עוסק בימים אלה במיתולוגיה הרומית כעשר שעות בשבוע. זה נקרא "שיעור ראשי". כעבור כחודש יוחלף הנושא באחר. בנוסף לכך הוא לומד דרמה, אומנות, מלאכה, נגרות ומוסיקה. לומדים לשיר שירים ישראליים ומנגנים בחלילית. הנגינה בחלילית נמשכת מאז כתה ב', "פעילויות מגניבות" לדבריו. כמובן שלומדים גם חשבון, שפה, אנגלית ומדעים.
יסמין אוהבת את הפשטות. "המשחקים בחצר פשוטים, עשויים עץ. הילדים משחקים בגולות ובחבל. יום הלימודים בכיתה ד' נפתח בקפיצה על חבל ! באספת הורים הזמינו גם אותנו, ההורים, לקפוץ בחבל...
ככל שאני שומעת יותר, הדברים מזכירים לי את ביה"ס שלי בשנות החמישים. ציור, מלאכה, זמרה וחקלאות – מתי ומדוע צמצמה אותם כל כך מערכת החינוך? בכל בתי הספר היו שיעורים כאלה. קיומם נתן אפשרות לביטוי לאותם תלמידים שהצד העיוני היה פחות חזק אצלם, ולחלקים רחבים יותר באישיותם של כל התלמידים.
